תוכן

יא) עוד טעם ג', והוא, במה שנודע, כי היסוד דאימא נתפשט בסוד מוח הדעת, בתוך פנימיות דז"א, הנה מתפשט עד החזה דז"א בלבד, ועד שם יושבים אורות החסדים והגבורות שבתוכו מכוסין ביסוד ההוא, ואין אורם בוקע ויצא לחוץ להאיר באלו הציציות, ובפרט כי אלו הציציות בהיותם נמשכים עד החזה דז"א, הם שחורים, בסוד קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, כנזכר באדרת נשא בדקל"ו ע"א שורה ג' וז"ל: תנא, בגולגלתא דרישא, תליין אלף אלפין רבוא ורבוא רבבן קוצא דשערי אוכמי כו', כנודע כי שערי דא"א הם חוורין, ודז"א הם אוכמין, ודנוק' הם אדומים כארגמן, כנזכר באדרת נשא, בדף קמ"א ע"ב שורה ח', וז"ל ואתערו, שערי ברישאה כולהו סומקי, דכלילן בגו גווני, הה"ד ודלת ראשך כארגמן כו', ונמצא כי אלו הציציות הם שחורות, ואינם ניכרות ונגלות, עד הגיעם אל החזה דז"א, ושם הוא מקום גילוי החסדים כנזכר, והם מאירים באלו הציציות, ומלבינים אותם, ואז הם ניכרים ונתגלים. ולפיכך אין תליית הציציות ניכר, אלא בסיום הטלית במקום החזה.