תוכן

ו) עוד ביאר הכתוב, ענין אסרו חג הזה מה עניינו, ואמר, כי הלא הוא להוריד עולם העשיה, עד קרנות המזבח, שהוא בו' ראשונות דיצירה כנ"ל, ועי"כ נמצא, שעולם העשיה, שהוא המזבח, הנה הוא עתה למעלה מד' קרנותיו, שהיו בו בתחילה בשאר ימי החול, ועתה מפני שהוא אסרו חג, עומד למעלה מקרנות המזבח, וזו היא ההארה, אשר המשכנו במ"ש ויאר לנו. כי הנה ד' קרנות המזבח בימי החול, הם ד' תחתונות דיצירה, ועתה, העשיה נשלמת, בו' ראשונות דיצירה, ונמצא, כי היא עומדת למעלה מקרנות המזבח, ונמצאת יורדת עד קרנות המזבח, ולא עד בכלל, וזמ"ש עד קרנות המזבח. ועתה אשר העשיה נשארת שם למעלה, ולא ירדה במקומה, מוכרח הוא שימשך לנו הארה ביום זה של אסרו חג, כי מוכרח הוא שעד"ז גם שאר העולה שלמעלה מן העשיה, גם הם עומדים למעלה ממקומם, ולכן ההארתם הגדולה אשר נשארת לכל העולמות ביום הזה, תמשך אצלנו, ויאר לנו: