תוכן

יג) והנה ביאור דברים אלו הוא, כמש"ה, כלם בחכמה עשית, והנה החכמה שהוא אבא, קדם לכל, שהוא י' פשוטה של ההוי"ה, ואז נרשמו ונצטיירו בו בניו, שהם זו"ן, בבחי' ו' על ד', שהם ב' אותיות מלוי היו"ד כנזכר. והטעם הוא, לפי שכח ז"א נמשך, משש ספירות הראשונות של אבא. וכח נוקבא דז"א נמשך, מן ד' אחרונות שלו, כנודע, כי בהיות נוקבא דז"א דבוקה עמו אחור באחור, היה נקרא ד', לפי שאין לה מקום רק בד' תחתונות שלו, שהם תנה"י, או נהי"מ. ולכן שרשם הנרשם באבא, הם בבחי' זו כנז'. ואח"כ כשנאצלה אימא. וניתנו בה אלו הבנים, בסוד עיבור בתוכה, אז עצמותה של אימא נעשת. מן אותם ההארות שהם זו"ן שניתנו בה, ויען שאימא היא נקבה, לכן נתחלפו כח ההארות ההם, בסוד ד"ו, כי הד' של הנקבה עומדת למעלה, בסוד ד' ראשונות שבה. ואות ו' של ז"א, עומדת למטה, בבחי' ו"ק שלה, ושניהם צורת א' של אימא, לפי שהיא בחי' עצמותה ממש של אימא. ונודע, כי אימא נקראת עולם הבא, בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, והוא בחי' ז"א, כי הוא הנקרא צדיק, היושב בעולם הבא שהיא אימא. ועטרה שהיא נוקבא. עומדת על ראשו, שהיא אות ד' של הנוק', העשויה כמין עטרה וכתר, מקיף על ראש ז"א, שהוא אות ו', ושניהם צורת ה' כנזכר. והרי איך, מה שהיה בתחלה תוך הזכר, שהוא אבא ו' על ד', נתהפך כחומר חותם, כשנתחתם באימא, ונעשו ד"ו, שהוא בת בתחלה. אמנם כאשר אימא הזריעה וילדה אותם ויצאו לחוץ, נתהפכו, ונולדו ו' תחלה, ואח"כ ה' נוקבא, שהם אותיות ו"ה. שבהוי"ה. והרי איך האשה גורמת להוליד זכר בתחלה.