תוכן

ח) ונבאר עתה ענין העיבור, כי הנה היה תחלה ו' נקודות, זו למעלה מזו, נפרדות זו מזו. וכאשר נכנס בסוד העיבור בבטן המליאה, נכללו הג' תוך הג', והיו תלת כלילן גו תלת. ונמצאו, שמה שהיו תחלה ו' ארוכה, נעשו עתה ו' קצרה שבתוך ציור הה', שהיא אימא, כי עתה היה בסוד ג' נקודות, זו למעלה מזו, שהיא צורת ו' קטנה, והג' אחרות כלולות בתוכם, ולכן ו' זו היא בלתי ראש כשאר הווי"ן, וגם שהיא קצרה, להורות: כי לא היו בו שלש ראשונות שהם המוחין, שהם ראש אות ו'. ולא עוד, אלא שאפילו השש קצוות שהיו בו, שהוא ו' ארוכה, בלי ראש, נעשת עתה ו' קצרה, ובלי ראש, כי הם תלת כלילן בתלת, ולכן רגל הה"א, שהיא זו הוא"ו הקצרה, היא תלויה, ואינה דבוקה בגג הה"א, כמו אות הח"ת, לרמוז כי איננה מגוף אימא, אבל הוא בחינת ז"א, שהוא גוף אחד, אלא שהוא בתוכה בסוד עיבור.