תוכן

מ) נמצא, כי כתר דז"א, אורו גדול, והכלי קטן. והכתר דנוק' להפך זה, כי הכלי גדול, והאור מועט יותר מדאי, עוד יש שנוי אחד, כי אור כתר דז"א, היא עצמות האור של תבונה, שנכנסת בתוכו. ואור כתר שלה, הוא הארה בעלמא, אשר עוברת דרך מסך הכלי דת"ת דז"א מאחור, אל הכתר שבה. ויען זה הגרעון בכתר הנקבה, משא"כ בז"א, לכן היה גרעון שני גם במוחין שבה, משא"כ בז"א. והוא כי כבר נתבאר בענין המוחין דז"א, שהם ד' מוחין, והם: חב"ד, ודעת כלול מתרין עיטרין. ולפי שבכתר שבו יש אורות רבים, לכן היה כח באורות ההם, להמשיך גם מוח הדעת למעלה בראשו, בין חכמה לבינה כנודע, אע"פ שמקומו האמיתי הוא למטה, כמו שנבאר. אמנם הנקבה, ביון שאור הכתר שבה מועט, אין בו כח להעלות את הדעת הקל שבה, שהוא עיטרא דגבורה לבדה כנודע. ואמנם בראשה, יש תרין מוחין חו"ב בלבד, אבל הדעת שבה, שהיא עיטרא דגבורה כנזכר, עמדה לה למטה, בשליש עליון דת"ת שבה, באמצע ב' הכתפות, ושם נתקבצו בתחלה חמשה גבורות. כי זהו סוד קשר יו"ד, של תפילין דיד, שהם המוחין שלה, כמבואר אצלינו שם.