תוכן

י) וכבר נתבאר למעלה, כי שרשה הראשון שבעטרת היסוד, נשאר שם לעולם, ואין צורך לחזור להזכירו בכל פעם. והנה ע"י היניקה, נגדלה כשיעור קומת ספירת הת"ת, והנה עתה יש לה שעור מדה אחת שלימה, כשאר כל הספירות דד'א. משא"כ בזמן העיבור, שהיתה במדת היסוד, ששיעורו רביע הת"ת, א' מד' רביעים שבו. אבל עדיין איננה בבחי' פרצוף גמור מי' מדות, והנה בזמן הזה, נק' קטנה, אבל אינה ממש קטנה, לפי שאינה אלא שיעור ספירה אחת לבד. ולכן, עתה נקראת ה"א תתאה של ההוי"ה, כי כבר יש בה אות אחת, שהיא מדה שלימה כנזכר.