תוכן

י) ונחזור לענין, כי התבונה הנקראת אימא, מקננא בכרסיא, בכח הארת ג' ספיראן עילאין בה. והנה נמצא כפי זה, כי אור הבריאה גדול במאוד מאוד מן היצירה והעשיה. גם פשוט הוא, שכמו כן יש הפרש גדול, בין האצילות אל הבריאה. וזה ביאור ענין הפרשם: הנה באצילות, אור ג"ס ראשונות עצמם, מאיר בזו"ן דאצילות, בלי שיתלבשו בבינה כנז"ל. ולכן יש בזו"ן יכולת בזווג שלהם, להוליד נשמות הצדיקים, אשר הם פנימיות העולמות, כמבואר אצלינו, וכמו שיתבאר לקמן בדרוש זה. אמנם עולם הבריאה, המקבל אור ג"ר דאצילות, אלא שהוא בהתלבשותם תוך בינה דאצילות, לכן יש בבריאה כח, להוליד נשמות ממש, אלא שהם נשמות המלאכים של יצירה. וידעת, כי המלאכים הם חיצוניות העולמות, כי כמו שזו"ן דאצילות, אין להם כח להוליד נשמות הצדיקים, הנק' פנימיות של העולמות, אם לא ע"י המוחין הניתנים להם מן או"א, כי אז זווג זו"ן נקרא זווג שלם. וכן הבריאה, כאשר אור ג"ר דאצילות יאירו בהם, יהיה בהם כח להוליד נשמות ג"כ, אלא שהם נשמות מלאכים בלבד, לסבה הנז'. אבל יצירה ועשיה, שאין אור הג"ר ואצילות מגיע בה, אפילו ע"י התלבשותם בבינה כנז"ל, אין בה יכולת להוליד נשמות כלל, אף לא לבחי' מלאכים, כי אין שום הולדה בעולם, אלא בכח המוחין העליונים, שהם או"א דאצילות, הנקרא מוחין אמיתיים ממש. ואמנם היצירה, אין בה בחי' מוחין האלו, ומכש"כ בעולם העשיה הגרועה מן היצירה, כמו שיתבאר.