תוכן

א) ענין צלם ודמות, הנזכר בפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. דע, כי צלם כולל זו"ן. אבל דמות, הוא הנקבה לבדה. וכן אדם, הוא כללות זו"ן. ואיש הוא הזכר לבדו. ודע, כי הז"א עיקרו הוא מן אימא, כי משם הם המוחין שלו, ובאלו המוחין היה מספיק לז"א. אמנם לצורך נוקבא, ולצורך התחתונים, הוצרך שיבאו המוחין מאו"א. וזהו סוד, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, פי': להיות הסיבה לצורך עשיית אדם שהוא ז"א ונוקבא ביחד, אז צריך שישתתפו שניהם או"א בעשיתו. וזה אומרו, נעשה בלשון רבים, כי או"א שניהם הפועלים בעשיה זו. וזהו ג"כ אומרו, בצלמנו: ר"ל בצלם של אבא, ובצלם של אימא. אמנם בעשיית מוחין א"א לבדו, נאמר בצלם אלהים עשה אותו, הזכיר צלם א' לבד. גם הזכיר עושה א’, כמו שאמר הכתוב עשה, ולא עשו. גם הזכיר שם אלהים, שהיא אימא לבדה. גם הזכיר אותו, שהוא ז"א לבדו. וזהו סוד ה' איש מלחמה וכו', כלומר, כי הז"א לבדו הנקרא איש כנזכר, ומה שלו לעצמו הוא בחי' שם ההוי"ה, אמנם לצורך היותו נלחם עם מצרים, היה מגבורה שם אלהים. וכמו שהודעתיך, כי ג' שרי מצרים: שר הטבחים, ושר המשקים, ושר האופים, הם בחי' ג' שמות אלהים שבגרון ז"א, ופרעה מלכם, הוא העורף, אשר משם יניקת ואחיזת השרים ההם. וזהו סוד אך בצלם יתהלך איש, כי ז"א לבדו הנקרא איש כנזכר, הנה הוא מתהלך בצלם א' שבא לו מן אימא הנק' אהיה, שהוא בגימטריא א"ך, וזה האהי"ה הוא במילוי יודי"ן, שהוא בגימטריא בצלם עם הכולל של השם, וזו אך בצלם יתהלך איש, וזהו סוד איש האלהים.