תוכן

א) ונבאר בראשונה, ענין חזרת האורות האלו למעלה. הנה ביציאתם יצאה המלכות בראשונה, ויצא הכתר באחרונה. ועתה בחזרה היה להפך, כי הנכנס ראשון יצא אחרון, ולכן הכתר שיצא אחרון לכלם, חזר ונכנס למעלה ראשון לכלם, והמלכות שיצאה ראשית לכלם, עלתה למעלה באחרונה מכל הי' ספירות, וזהו סוד פסוק אני ראשון ואני אחרון וכו'. ופסוק זה סובל שתי הבחינות, והם: בחי' המלכות הנקראת אני כנודע, והנה היא יצאה ראשונה, וחזרה אחרונה. וגם הוא בבחי' הכתר, הנקרא אין, שהם אותיות אני. כי הנה הוא יוצא אחרון, ועלה ראשון. והנה תחלה עלה הכתר, ואז עלתה אחריו החכמה להתדבק במקורה, וישבה במקום הכתר, ועל ד"ז עלו כלם, זא"ז, עד שנמצאת המלכות שעלתה במקום היסוד, ובהכרח הוא, שע"י עלייתם במקום גבוה ממדרגתם, שיתוסף תוספת הארה בכולם, ונודע כי חמש בחי' יש באור פנימי, והם: יחידה, וחיה, נשמה, רוח, ונפש, כנזכר לעיל. אבל באור המקיף, אין בו רק שתי בחי' העליונות לבד, והם מקיף אחד עליון, כנגד בחי' יחידה, ומקיף שני תחתון לו, כנגד בחי' חיה. האמנם אין ענין זה, אלא בכל האורות והספירות, שהם מבחינת אורות העקודים, היוצאים מפה א"ק, ומהם ולמטה, והם בכלל. אבל בכל בחי' האורות, אשר מן החוטם דא"ק ולמעלה, ואורות החוטם מכללם, הנה בכלם יש ה' בחי' אורות פנימים, שהם: יחידה, וחיה וכו' וכנגד ה' בחי' כיוצא בהם ממש כנגדם באור המקיף שלהם, וזכור הקדמה זו.