תוכן

ב) טעם למה אין אנו מכניסים בכל ספרינו זה, וכן במקומות רבים מס"ה והתקונים, את הכתר בכלל י' ספירות, ובמקומו אנו מכניסים את הדעת בכלל הי' ספירות. וכבר נתבאר ענין זה אצלינו בדרושים שקדמו, ועכ"ז נחזור לתת טעם לזה. הנה נודע, כי הת"ת דאימא, היא עצמה נעשת כתר אל ז"א, בבחי' הכלי. וכן מן החיות והפנימיות של הת"ת דאימא, נמשך חיות אל כתר דז"א, והנה ענין עשית הכתר הזה, לא נעשה ע"י זווג או"א, אלא מן אימא לבדה. וכפי זה נמצא, כי הכתר דז"א, גדול מן המוחין שלו, לפי שהמוחין הם תולדה נבראת מן או"א, ע"י זווג שלהם. אבל הכתר, הוא מן חיות האימא עצמה כנז"ל. ובבחי' זו, יהיה הכתר גדול מן המוחין. אבל בבחי' אחרת, והיא, כי מבשרי אחזה אלוה, כי כל שלימות חכמת אדם, תלויה במוחין שלו, אבל הכתר שבו, שהוא סוד הגלגלת, היא טפילה אל המוחין. והטעם הוא, לפי שהמוחין הם משניהם מאו"א. אבל הכתר, הוא מאימא לבדה. ולכן בבחי' זו, המוחין הם יותר עיקריים ומהם מתחיל הבנין, ולא מן הכתר. כי אעפ"י שהת"ת דאימא, בהיותו בה בעצמה, אורו גדול מן המוחין דז"א, עכ"ז כאשר האור שלו נעשה ממנו כתר אל ז"א, אז הוא יורד ממעלת המוחין דז"א, לפי שהם מן אור או"א, והכתר הוא מן אור דאימא לבד. ולכן מן המוחין התחלת מספר הי"ס, ולכן נניח הדעת במקום הכתר. ובזה הנזכר תבין, מ"ש בס"ה והתקונים פעמים רבות, כי כל כתר מסטרא דאימא.