תוכן

יב) ואמנם גם בשניהם יש שנוי, כי הפגם המגיע ממעשה התחתונים בנוק' דז"א, הוא פוגם מאד, להיותה יותר תחתונה וקרובה אלינו, בסוד ובן כסיל תוגת אמו, בסוד ובפשעכם שלחה אמכם. אבל הפגם המגיע עד ז"א, איננו יכול לפגום כ"כ, ולכן נקודת ז"א יצאה יותר שלימה מנקודת נוק’, והוא, כי הנה הפגם שעושים התחתונים המגיע עד נוק' דז"א, יש פגם שיכול לסלק ממנה חלק העשירי התחתון שבה, ויש פגם שיכול להחסיר גם את חלק הט' שבה, עד שנמצא שיש פגם, שיכול לסלק ולהחסיר ממנה כל ט' חלקיה התחתונים, ולא ישאר בה רק חלק אחד העליון, והוא הכתר שבה בלבד, אשר זהו סוד שעליה נאמר, לכי ומעטי את עצמך, כי נתמעטה בבחי' ט' חלקיה התחתונים שנסתלקו ממנה ועלו למעלה, כדי שלא יאחזו בהם הקליפות בהיותה יורדת למטה ביניהם, וזה החלק העליון שהוא הכתר שבה, נשאר, וירד למטה בין הקליפות, בסוד רגליה יורדות מות, כי כיון שהוא חלק היותר עליון שבה, אין כח בקליפות להתאחז בו יותר מדאי, וזהו הטעם שנסתלקו ממנה החלקים התחתונים ונשאר העליון שבה שהוא הכתר. מה שאין כן, אלו היה ע"ד ז"א, שמסתלקים העליונים ונשארים התחתונים, כי אלו היו ט' חלקיה העליונים מסתלקים, וחלק העשירי שהוא מלכות שבה ישאר וירד בתוך הקליפות, היו נאחזים בו יותר מדאי, וכביכול היה נחלש כחו, והיה מתבטל בתוכם, והיה העולם חרב ומתבטל ושומם, אבל הפגם המגיע עד ז"א, שהוא יותר עליון מן נוק’, אינו פוגם כ"כ, לסבת מעלתו, כי אין הקליפות הם נאחזים בו כ"כ, כמו בנוק’, ואין הפגם מצוי לעלות עדיו כ"כ, כמו בנוק'. ולכן היה בהפך, כי בעת הפגם העולה עד מקום ז"א, אז ג' ראשונות שבו, שהם תכלית העלוי, מסתלקות למעלה, כי אינו מן הראוי שיהיה בהם ח"ו פגם, כי ח"ו אם יגיע שם, יחרב העולם, ואמנם שש קצוות שלו נשארים שם, כי אע"פ שיגיע בהם הפגם, אינו כ"כ חזק, כמו בהגיע בתחתונות דנוק', כי הם היו מתבטלים ח"ו, אבל אלו אינם מתבטלים, ובפרט כי אין מצוי כ"כ, להיות פגם התחתונים מגיע עד ז"א עצמו כנז'.