תוכן

ה) ואח"כ נחזור לבאר יותר, ענין הקלקול והתקון של הכלים. ובתחלה נציע שאלה אחת, להבין הענין הנזכר, והיא, כי מאחר שכל י' הנקודות הנז' של קודם התקון, חזרו להיותם אח"כ בסוד תיקון, חמשה פרצופים שלימים בלבד, והם הנקראים: א"א, ואו"א, וזו"ן. א"כ היה ראוי, שגם שרשם מתחלה, קודם התקון, לא יהיה רק ה' נקודות לבד. וא"כ מה נשתנה ז"א, מכל השאר, שכל פרצוף נעשה מנקודה אחת לבד, והוא נעשה משש נקודות. ולמה כל נקודה מן הד' האחרות, לא נתחלקה לששה נקודות, על דרך שנתחלקה נקודות ז"א, לו' נקודות. ועוד, למה נקודת ז"א נתחלקה למספר שש נקודות, ולא למספר אחר, והיה ראוי שתתחלק למספר השלם, שהוא עשר נקודות, כנודע כי לית נקודה, ולית פרצוף, דלא אתכליל מי"ס. גם צריך לדעת, למה מצינו בס"ה, ג' בחי' של עיבור ויניקה ומוחין בענין ז"א לבדו, ולא הוזכר, לא בנוקבא, ולא באו"א. ואם תאמר שלא היה בהם, צריך לדעת טעם הדבר.