תוכן

כא) והנה נודע מ"ש בתיקונין, שיש עשרה מיני דפקים, והם: קמ"ץ, פת"ח, ציר"י וכו'. וביאור הענין הוא, כי הנה הנקודות הם בחכמה כנודע. וכל אותם הדפקות שדופק, כלם הם בציור נקודות. והנה כאשר תמשש בידך על הדפק, תמצא לפעמים שהוא דופק נקודה אחת, ואח"כ דופק נקודה ב' בצדה. וז"ס נקודת ציר"י. ולפעמים דופק נקודה אחת למעלה, ונקודה ב' תחתיה, והיא נקודת שב"א. ולפעמים דופק נקודה אחת ארוכה, והשנית נקודה אחת בלבד קטנה, והיא נקודת קמ"ץ. וכן עד"ז כל שאר הנקודות. וזה מורה, כפי בחי' החיות הנמשך לה בעת ההיא, מאיזו בחי' שבחכמה. והמשל בזה, אם דופק כעין קמץ, אז הוא מורה על התגברות בחי' הכתר שבחכמה, אשר משם שולח חיות והארה אל כל האברים בעת ההיא. ואם הדפק הוא כעין פתח, מורה שנמשך חיות האברים מן החכמה שבחכמה וכו', ע"ד סדר הנקודות, בט' ספירות כנודע בספר התקונין. ולפעמים יהיה התחברות שתי נקודות יחד, כעין שב"א ציר"י, שב"א קמ"ץ, שב"א פת"ח, שב"א סגו"ל, וכיוצא בזה. אבל דע, כי בזה נבין ונדע בחי' חטא האדם, כי אם דופק כעין קמ"ץ, זה יורה שחטא בכתר, ולכן הוא המתגבר עתה להראות כחו, שלא יסתלק ע"י החטא. כי אדרבא אם אנו רואים שבחי' אחת גוברת, יורה על חסרון אותה הבחי', ע"ד מש"ה, תוסף רוחם יגועון, (תהלים ק"ד) שכל מה שהוא חלוש, מתגבר בכחו כדי להתקיים. ולפעמים זה מורה בהפך, על שעשה מצוה בבחינה ההיא, ואין אתנו יודע עד מה.