תוכן

ט) והנה ההפרש שיש בין נבואה לרוח הקדש הוא, כי נבואה מדכורא, ורוח הקדש מנוקבא. ולכן הנבואה אינה, אלא בקול או בדבור שעבר, בין משלו בין משל צדיקים אחרים, המתלבשים עתה בקול או בדבור או בהבל שלו של עתה. אבל מן ההבל של עבר, בין משלו בין משל אחרים, אין נבואה נמשכת משם. אבל רוח הקדש אינה, אלא מן ההבל שעבר בדוקא. בין משלו בין משל אחרים. אבל בקול או בדבור שעבר, בין משלו בין משל צדיקים אחרים, אין זה נקרא רוח הקדש, אלא נבואה. אבל בבחי' של עכשיו שכחתי. ואני מסופק מה ששמעתי בזה, אם הוא דוקא בהבל של עכשיו בלבד. או אם יהיה גם כן בקול או בדבור של עכשיו. אבל במה שעבר פשוט הוא אצלי, שאינו אלא מן ההבל של עבר בלבד. ולא מקול או דבור של עבר כלל.