תוכן

קכז) ועתה נבאר מה שאמרנו למעלה לבאר, והוא, כי בהיות בכל הפרצוף כל אלה שלשים הנזכרים שהם שלמים כפי הראוי להם, וכפי מקום מצבם עמדם על דרך הנ"ל. האמנם כאשר מתו המלכים באדום, ואחר כך נתקנו, היה כל פרצוף ופרצוף נתקן לאט לאט, ולא בפעם אחד. ותחלה היה נתקן הבחינה החיצונית, והם עשרה כלים החצונים מכולם, והיה להם הנפש בלבד. אחר כך נתקנו כלים האמצעים רוח, ונתלבשו תוך כלים החיצונים. אחר כך נתקנו גם היו"ד כלים פנימיים נשמה, ונתלבשו תוך האמצעיים רוח, וניתוספת נשמה וכו', וכיון שהדבר כן, נמצא כי בהיות הכלים חיצונים, אורותיו שהם מעוטים, והיה קצר הקומה, ולא היתה בו קומה, רק כשיעור שיש בו בפרצוף אחר תשלום תיקונו, מן הטיבור עד רגליו, זהו שיעור כל גובה קומתו עד עתה. וכשנתגדל יותר, נתוספו בו עשרה כלים אמצעיים, בתוספות כח גם בחיצונים, ואז כולם יחד נגדלים עוד. ושיעורן כמו הדעת שלו, אחר תשלום תיקון פרצופו עד סיום רגליו. וכשנתגדל יותר, ניתוספו לו העשרה פנימיים, אז גדל כל צרכו הראוי לו. האמנם עדיין אין בו, רק גדלות הראוי לו כפי שיעור היות ארכו מן הבינה שלו ולמטה, ועדיין צריך להגדיל בחינת חכמה שבו וגדלות ב' אחריו בחינת הכתר שבו אלא לפי שאין עוד כלים לנגדם אחרים חדשים כנזכר, לכן לא נזכר רק שלשה מיני גדלות לבד. ובחי' שלשה מיני גדלות אלו, הם נקראים אצלינו בשם עיבור יניקה ומוחין, כאשר כתבנו בספר אוצרות חיים, ובספר הקונטרס הגדול באורך, ושם הארכנו כל הצורך עי"ש. כי העיבור לא היה בו רק כשיעור שיש בו בגדלותיו, מן הטיבור עד רגליו. ובזמן היניקה נגדל כמו הדעת עד למטה. ובזמן המוחין נגדל כמו המוחין שלו שהם מחכמה. הרב מ"ז זלה"ה נראה לי שהם מבינה עכ"ל.