תוכן

קכ) ודע, כי באחוריים של פרצוף החצון מכולם, שם נאחזים החצונים, וכל הדינין והקליפות יונקים משם. ובהיות זעיר אנפין בפרצוף זה החצון, וגם בהיותו בפרצוף האמצעי, הוא מוכרח להיות דבוק אחור באחור עם נוקביה, כדי שלא יתאחזו שם הקליפות. וכאשר נגדל ויש בו שלשה פרצופים, ונכנס בו הפרצוף הפנימי שהוא רחמים, אז אין אחיזה לקליפה אפילו בפרצוף החיצון, ואז חוזרים זעיר ונוקביה פנים בפנים. ויען שעומדים זעיר ונוקביה אחור באחור, בהיות להם פרצוף החצון לכן אותו הפרצוף החצון, נקרא כולו פרצוף דאחוריים, עם היות שישנו אחור ופנים בודאי. וכן הענין בפרצוף האמצעי. אבל בפרצוף הפנימי, נקרא כולו בחינת פרצוף דפנים, עם היות בו אחור ופנים, כיון שבהיותו נכנס הוא בזעיר, אינו עומד רק פנים בפנים עם נוקביה, והבן זה היטב. ואל תטעה אם תמצא במקומות שקורא בחינת אחור אל הפרצוף החצון, או האמצעי כולו, בין לבחינת אחוריים שבו, בין לבחינת פנים שבו, אבל העיקר דאחוריים אינו אלא כפשוטן, שהוא אחורי כל הפרצוף ופרצוף.