תוכן

קיז) דע והבן, כי ז"א יש לו שלשה פרצופין, וכל אחד כלול מעשר ספירות, והם זה בתוך זה, יו"ד בתוך יו"ד, ועשרה אחרים בפנימיות כולם, ואלו השלשה פרצופין, כולם בחינת כלים והם שלשים כלים, וכולם יחד הם גוף אחד, וכלי אחד. ובתוכו יש האורות שהם נר"ן, ובהיות שלשתן יחד זה בתוך זה, הם שוים בקומתן. אבל לפעמים אין לז"א רק פרצוף החצון מהם לבד, ולפעמים שניהם, ולפעמים שלשתן. ובתחלה מתחיל הזעיר אנפין להיות בו פרצופין הפרצוף החצון, ואז שיעור קומתו הוא שליש גדולתו לבדו, הוא כשיעור קומת נצח הוד יסוד, אחר הגדלות האחרון. ואחר כך נכנס בו הפרצוף האמצעי, ומתלבש בתוך החצון, ואז נגדל ז"א שני שליש קומתו, שהוא נצח הוד יסוד, וחסד גבורה תפארת, בין מבחינת הפרצוף החצון, בין מבחינת הפרצוף האמצעי, כי האמצעי גורם אל החצון שיגדל כמוהו. ואחר כך נכנס בו פרצוף הפנימי, ומתלבש בתוך האמצעי, ואז גם שני פרצופין החצון והאמצעי, נגדלים באורך הפרצוף הפנימי, ואז נשלם זעיר בתשלום קומתו בכל השלשה פרצופין. והוא כאלו נמשיל משל, כי החצון קומתו כשיעור נצח הוד יסוד, חסד גבורה תפארת בגדולתו, והפנימי כשיעור נצח הוד יסוד, חסד גבורה תפארת, חכמה בינה דעת בגדולתו. ולכן בבוא אמצעי מגדיל את החצון כמוהו, ובבוא הפנימי מגדיל את שניהם כמוהו.