תוכן

קיד) ונ"ל חיים, כל מה שקבלתי הוא זה, כי השני זיווגים אלו, צריכים להיות מלאכים ורוחין קדישין, ולהיות נשמות לעליונים ותחתונים. וע"י זיווג חו"ב, מתהוין מלאכין ורוחין קדישין, ומתהוים נשמות המלאכין העליונים. ואין כוונתינו נשמות ממש, כי אם חיותם, והוא השפע השופע עליהם בהם להחיותם, וכמו שאמרו ואתה מחיה את כולם. וזהו מה שאמרו בזוהר פרשת בלק תא חזי, כל אילין מלאכין קדישין דלעילא, לא קיימין ולא יכלין למיקם, בר בנהורא עלאה דנהר לון וקיים לון, ואי פסיק מינייהו נהורא דלעילא, לא יכלין למיקם, ע"כ. ולפיכך לא מתפרשין לעלמין, כי הם צריכים לתת מחיה ומזון לעליונים לעולם ועד, ולהיות מלאכים חדשים לבקרים. אמנם זיווג ת"ת ומלכות, להיות נשמות לתחתונים, וזה לפרקים ועתים מזומנים. ועוד שבפירוש נראה מפירוש הרשב"י ז"ל באדרת האזינו, שגם בעת הגלות לא מתפרשן, וז"ל בספרא דרב המנונא סבא, אמר, דשלמה מלכא תיקונא קדמאה דגלי ואמר הנך יפה רעיתי וכו' ותיקונא תניינא אתקרי כלה, דאקרי נוקבא דלתתא וכו', אבל האי אימא לא אפסיק רעותא וכו', אבל הכא אקרי כלה, דכד אתא דכורא להתחברא עמה איקרי כלה ככלה איהי אתייא ממש, עד כאן, ועל דא אין זיווג תדירי, אבל הזיווג של חו"ב אפילו רגע אחד לא פסיק, כי הוא חיות המלאכים העליונים ואין להם חיות כי אם ע"י זיווג זה.­