תוכן

קיג) והנה הזווג נמצא, בד' ספירות לבד, שהם חו"ב ת"ת ומלכות. ונמצא להרשב"י ע"ה, הפרש גדול בין זיווג לזווג, כי חכמה ובינה לא מתפרשין לעלמין. משא"כ בת"ת ומלכות. וצריכין אנו לדעת, מפני מה זיווג חו"ב תדיר, ולמה אין כן במלכות ותפארת. ועוד לענין מה הוא הזיווג של חו"ב, ומה הוי"ה היא מתחדשת ממנו, כי בשלמא זיווג ת"ת ומלכות, נותן נשמה לעם בני ישראל, כדכתיב ונשמות אני עשיתי. אבל זיווג חו"ב, מה יוסיף ומה יתן. וא"ת להעמיד החיות, שהם הספירות על שורשם, וכדי שיעטרו על ת"ת ומלכות, כי אותם עטרות המשובחות נתחברו, כמו שקבלתי ממורי זלה"ה, כי זה אי אפשר, שא"כ היה ראוי זיווגם בעת זיווג ת"ת ומלכות, כדי לעטר אותם באותם העטרות, כי כן נראה מדברי הזוהר בכמה מקומות בפירוש ברור, שהעטרות אלו הם, לצורך זיווג ת"ת ומלכות הם, כמו שנזכר בזוהר בפרשת אחרי מות וז"ל, בההוא שעתא דמלכא עלאה בתפנוקי דמלכא יתיב בעטרוי, כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, דא יסוד, דאפיק ברכאין להזדווגא מלכא קדישא עם מטרוניתא בהאי דרגא. הרי בפירוש, שהעטרות האלו הם, לצורך זיווג ת"ת ומלכות, והיה א"כ מהראוי, שלא יהיה זיווגם, אלא בשעת זיווג ת"ת ומלכות, לא שיהי' לעולם, וכבר הרגיש בקושיא הזאת מורינו הרב האר"י זלה"ה, וכתב ז"ל, ובהיות יחודם תמיד, יהיה בעטרות אל הבנים בעת הצורך.