תוכן

צז) ונבאר עתה, ענין מיין נוקבין, וביאה ראשונה, והוא כי הנה החסד, אית ביה תלת פרקין דזרוע ימין, וחסד בגימטריא ע"ב, וג"פ ע"ב הוא רי"ו. וזה הרי"ו, נותן אבא באימא בזווג ראשון, לעשותה כלי, ונקרא אוירא דכיא, שהיא החמשה חסדים. אך מיין נוקבין שבה, הרי זה שבעה גבורות בתוך כלי זה, ואח"כ הע"ב עצמו הוא טפת מ"ד שבו. והנה זה נמשך מהדעת דאבא שהוא ע"ב דיודי"ן וכן הרי"ו נמשך ממנו. ואמנם זה הדעת של אבא, גם הוא נמשך מהדעת העליונים, שהוא המזל הי"ג דדיקנא, הנשפע ממזל ח', שיש בו שלשה שמות ע"ב דיודי"ן, וג' הם רי"ו וגם שם נמשך מדעת עליון דעתיק, דגנוז בגולגלתא דא"א, והוא נקרא אוירא דקרומא דמוחא כנזכר שם. ומהדעת דאבא, נמשך דרך היסוד שבו, הנקרא נתיב לא ידעו עיט, ואתגניז ביסוד דאימא. ובצאת משם מיסוד דאבא, נקרא אוירא דכיא, והוא שלשה שמות דיודי"ן, ועולים רי"ו, ונעשים בה כלי, ולכן רי"ו הוא נקבה. והנה נודע, כי החסד הוא המתגלה בפום אמה, ולכן הוא הוי"ה דע"ב, שהוא בגימטריא חסד. והם ג' פרקין, שבו שלשה ע"ב, וזהו יסוד אל, החסד המזדווג למטרוניתא, כנזכר בזוהר פרשה נשא יען הוא נעשה אותו כלי, וכלי זה הוא חסד, אוירא דכיא. ונחלקים לה' חסדים.