תוכן

פד) והנה נתבאר לעיל, כי היסוד דאימא נתלבש בדעת דז"א, והעטרה בת"ת עד החזה לבד. וטעם הדבר, כי היסוד של הזכר הוא אריך, ומתפשט. ושל הנקבה קצר מאד. והענין הוא, כי יסוד הזכר, רובו מצד החסד, לכן יש לו רבוי אור, ונמשך ממנו תוספות אור אל היסוד שבו, והוא בולט. אמנם הנקבה, באה מצד הגבורות שהם דינין, אין בה רבוי אור, כדי להוציא בה בחי' יסוד בולט ממש. אמנם היא אור בלתי מורגש, ונקרא אוירא דכיא. כמבואר אצלנו, כי היסוד דדכורא נקרא באדרת נשא אשא דכיא, ושל הנקבה אוירא דכיא וע"ש. ולכן לא נתפשט רק עד החזה דז"א, כי עד שם שעורו, אמנם מה שנתפשט אחר כך, הוא בחי' אוירא לבד, ולא בחי' ממשות.