תוכן

פא) וצריך שתדע, כי נצח דאימא לא נתפשטה בזעיר, רק עד הטיבור של הלב דז"א, והוא מקום החזה. והטעם, כי מוח חכמה שבנצח, הוא לצורך ז"א עצמו, ולכן נתפשטו עד שיעור זעיר, שהוא עד החזה, כי משם ולמטה מציאות נוקביה כנודע ולכן הבינה דז"א, שהוא בהוד דאימא, נתפשטה עד הטיבור, שהוא עד הוד דז"א, אשר שם מוח הבינה של נוקבא דז"א. ונמצא כי הוא בחי' בינה הוד, והמוח הוא בבינה, ונתפשט עד בינה דנוקבא דזעיר, כי נתפשטה כדי להשכים מציאות נוקבא, כנזכר שאמרו בתיקונים, ואתפשטותא דבינה עד הוד איהו, והיה לו לומר עד נצח הוד איהו, אמנם זה מורה כי בהתפשטות היותר תחתון הוא ההוד, כי שם נתפשטה יותר משיעור הנצח. ונמצא, כי זה הוא גם כן ענין ממש, מה שאמרו בזוהר דאיהו בנצח ואיהי בהוד, כי לעולם הזכר מן הנצח, והנקבה מן ההוד.