תוכן

סד) ונבאר ענין א"א, שנעשה נשמה פנימית בתוך כל הבחי' כנזכר, ואיך מכחו נגדל הזעיר לט"ס. והענין כמו שנתבאר לעיל, בענין שלשה בחי' שיש לז"א בזמן העיבור, והבחינה השלישית היא זו שנבאר פה, והענין, כי שם נתבאר, כי תרין פרקין עליונים דנצח הוד דא"א, נשארו לעילא בחזה דא"א, בסוד הדדים של החלב, ושם נשארו תמיד לעולם, כי אין הדדים נעקרים ומתחדשים, ותמיד קבועים הם. ואמנם מן פרק האמצעי דנצח דא"א, נעשו בז"א שני בחי', והם חסד נצח דז"א. ופרק אמצעי דהוד דא"א, נעשו לז"א גבורה והוד. ומפרק תחתון דהוד דא"א, נעשה כל בנין המלכות פרצוף שלם, הנקרא נוקבא דז"א. ונמצא כי גופא דז"א, שהם ת"ת ויסוד שבו, הם בנצח דא"א, ונוקביה בהוד דא"א. וזהו הטעם שנאמר בזוהר על זו"ן בתפלת החול, הוא ירד בנצח, והוא עולה בהוד. וז"ש באדרא, תלת רוחין דכלילין בתלתא, שהם תלת פרקין דנ"ה דא"א, תרין מנצח וגם מהוד, שמהם נתהוו ו"ק לז"א, ומפרק הד' דהוד דא"א, שהוא רוח הד' הכלול מכולם, כמ"ש מארבעה רוחות בוא"י, ובוא"י כמנין חו"ה ומלכות, וממנו נתהוה המלכות. ולכן בימי המשיח שהוא המלכות, שמשם מלך המשיח, יתעורר האי רוחא רביעי, וממנו יבינו וישיגו בחכמה, כי אז נתעלה אור הלבנה, כנודע ליודעי חן ומביני דעת, ולכן ג"כ כאשר יתעורר זה הרוח הרביעי, אז יבוא מלך המשיח, והבן זה היטב.