תוכן

סב) והנה גם הת"ת דז"א, ממנו בעצמו נעשה חללא תליתאה, ר"ל המקבל בתוכו מוח הדעת, באמצעות יסוד דתבונה כנזכר לעיל, וא"כ היה ראוי שיאמר, רישא דמלכא אתתקן בחג"ת, אך הטעם לזה הוא, כי הנה הת"ת הוא כללות חו"ג, כי הוא מכריע ביניהם, בסוד שמים: אש ומים, נמצא כי באמרם חסד וגבורה, הרי ת"ת נכלל בהם. ועיין לעיל, כי הנה היסוד אימא שבו הדעת, והוא מתלבש בתוך הת"ת דז"א, איננו ממש כמו היסוד הזכר, כך אויר וחלל לבד, כלי אשר בתוכו נכנס יסוד הזכר כנודע, וכמו שיתבאר לקמן, ואין בו ממשות, ולכן לא זכר כן את החו"ב המתלבשים דחו"ג, משא"כ ביסוד אשר בו הדעת. ואמנם קריבת רישא דמלכא אל המוחין האלו, ולא אל הכלים עצמן, שהם שני חלקים דחו"ג, שנעשו תרי חללי דגולגלתא כנזכר, הטעם הוא, כי הנה הז"א בעצמו אין לו רישא, כי כל עצמו לעולם אינו רק שש קצוות, שלכן נקרא ו' דשמא קדישא, וכן ו' שבתוך הה' עלאה שאין בה ראש, ונמצא כי רישא דיליה, הם בחי' המוחין האלו, כי הרי שלשה חללים שלהם, הם מהו"ק עצמן שנגדלו, אך כל עצמן אינו רק שש קצוות, והבן זה מאוד, איך אין בז"א רק ו' קצוות, ולכן נקרא ו' של הוי"ה כנזכר במאמר.