תוכן

ב) תפלת ערבית, איננה כתפלת המנחה, כי תפלת המנחה היא דינא קשיא, כנ"ל במקומה, ולכן עיקרה היא העמידה, אשר היא בעולם האצילות. אבל תפלת ערבית, היא דינא רפיא, ולכן אנו אומרים פה יחוד ק"ש עם ברכותיה, אשר ה"ס היכלי עולם הבריאה כנודע. אבל איננה דומה לת"ש, כי אז שהיה בקר והיה החסד מתעורר בו, היה בנו כח ויכולת, להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות, ולכן נסדרו אותם הארבע סדרים: של הקרבנות, והזמירות, והיוצר, והעמידה, כנ"ל במקומו באורך. אבל עתה בערבית, כיון שהוא דין, אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד, שהוא עולם העליון מכולם, ואין בו קליפות. ואלו היה דינא קשיא, לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה. אבל כיון שהיא דינא רפיא, אנו יכולים להעלותם. ועכ"ז אין אנו מזכירין מהם, רק היכלי הרחמים בלבד, כמשי"ת.