תוכן

ג) והנה בדרוש הא' שביארנו לעיל בדרושי ק"ש דשחרית, ושם נתבאר באורך ענין תפלת המנחה, וטעם למה אין בה יחוד ק"ש, ולמה יש בה נ"א, וע"ש היטב. גם נתבאר שם, כי לפי שנשאר בז"א עדיין הרושם, של אותם המוחין שנכנסו בו בשחרית, לכן אין צורך לחזור עתה לומר ק"ש עוד פ"א. אמנם עכ"ז מכח ההוא רשימו, יש זווג גמור במנחה כנזכר, ולכן יש בו נ"א. אמנם הוא נמשך, מכח הארת ק"ש דשחרית כנזכר שם. גם נתבאר, כי תפילת המנחה היא דינין, לפי שהזווג הזה הוא של לאה, שהיא דינין. וגם כי רחל שהיא רחמים, עומדת אחור באחור, וכנ"ל בדרוש שקדם לזה. ולא עוד, אלא שאין לו עתה מוחין חדשים, אלא מן הרשימו של המוחין דשחרית, ולכן הוא זמן שליטת הדינים. אבל אינו כמו בערבית, כי אז תכלית שליטת הדינין, כמו שנתבאר בדרוש שקדם לזה. ואמנם פ"א שמעתי ממורי ז"ל, כי תפלת המנחה היא דינא קשיא, ולכן אין העיקר שלה רק תפלת העמידה, ואין בה יחוד ק"ש. אמנם היא בעולם האצילות. אבל אם היינו מחברים עמה ומזכירים את היכלי עולם הבריאה, היו הקליפות מתעוררות בעולם. אמנם תפלת ערבית היא דינא רפיא כו'. כמשי"ת בע"ה יע"ש.