תוכן

ד) גם בזה תבין, מ"ש בס"ה פרשה ויצא, כי לאה נקראת עלמא עילאה, בינה, לפי שלאה יונקת דרך הפסק מחיצות נה"י של אימא עלאה שבתוך ז"א. ובכל זה נתבאר מ"ש למעלה, כי לאה היא דינין. ולכך במנחה, אתערו דינין, לפי שהוא בחינת זווגא של לאה. אמנם לפי שרחל נגדלת בסוד האחור, ולוקחת גם מקום לאה כנזכר, לכן עדיין הוא נקרא בחינת יום, והדינים הם אז מתוקים, ואינם חזקים כמו בערבית, כמו שיתבאר.