תוכן

ו) ואמנם היות השעבוד בארץ מצרים, הטעם הוא, כי הנה נודע, שכל הנשמות באות מן החסדים והגבורות אשר במוח הדעת, כי שם תלוי סוד הזווג, כמש"ה והאדם ידע את חוה אשתו כו', ואיש לא ידעה, לכן נקרא דעת, להורות כי משם נמשכת טפת הזווג, הנקראת בלשון ידיעה כנזכר. ומה גם, אותם הנשמות של הדור ההוא, של מרע"ה, וכבר נתבאר אצלנו, כי משה הוא מבחי' הדעת. וכן כל הדור ההוא, הם מבחי' הדעת. אלא שהם יצאו אל הקליפות, לסבת היותם טיפות קרי, בק"ל שנים קודם שנולד שת. אבל משה, היה מבחי' שת עצמו כנודע ,ולכן עליו אתמר, ותרא אותו כי טוב הוא, ואינו כשאר טיפות רעות של אדה"ר בק"ל שנה, כי אחר כלם נולד שת בדמותו כצלמו. אבל האחרים, היו בדמות שדין ורוחין ולילין, ולכן אמר משה עליהם, ואל אראה ברעתי, וכבר נתבאר זה במ"א.