תוכן

כב) ענין ברכו שאומרים אחר זה הקדיש, ופה נבאר גם ענין ברכו הראשון. הנה בברכו הא' של קודם יוצר, תכוין אל שם ההויה העולה כ"ו, ואח"כ בריבועו שהוא האחוריים שלו, כזה: י, יה, יהו, יהו"ה, והם בגימ' ע"ב. ואם תמלא עשרה אותיות אלו דאחוריים במלוי אלפין יהיו בגימ' ק"ל, ותצרף: כ"ו, והע"ב, והק"ל, שלשתם יחד, יהיו בגימ' ברכו, וכמנין ברוך ה' המבורך. אבל בברכו זה האחרון, הוא באופן אחר, כי תכוין בג' בחי' מ"ב, שיש בג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה, ושלשתם הם בגימ' קכ"ו, ותצרף עם קכ"ו ג' מלויי עס"מ, שהם מ"ו ל"ז י"ט, שעולים בגימ' ק"ב, יהיה סך הכל כמנין ברכו, וברוך. וז"ס המברך חסר ו', שהם מ"ב ר"ך, כנזכר בזוהר פרשה תצוה. והנה מ"ב, הם בחינת ג' מ"ב הנזכר, ונתבאר בכוונת ברכו של שבת, וע"ש. ור"ך הם ג' מילוייהם, שהם יותר רכים וחלשים מן המ"ב, שהם בחי' דינין חזקים כנודע.