תוכן

יב) ושני ספיקות יש בזה, אם נאמר שכל הג' אורות ההם נשארו למעלה גו ההיא רישא, ונעשו כתר חו"ב דעת"י, ואח"כ נתפשטו בז' תחתונות, באופן זה: כי מן נקודת אור הכתר, נתפשט כל קו האמצעי דעתיק, והם: תפארת, ויסוד דעת"י. ומן נקודת החכמה, נתפשט קו ימיני, והם: חסד, ונצח. ומן נקודת הבינה, נתפשט קו שמאלי, והם: גבורה, והוד. ובחי' זו, היא ממש על דרך מה שביארנו בענין הכלים, כי שרש ג' הכלים נשאר למעלה בראש, ומהארתם נתפשטה למטה בז' תחתונות, וכן הענין ממש באורות, כי שרש שלשתם נשאר למעלה בההוא רישא, ומהם נתפשטו ג' קוים עד למטה, בז' התחתונות. או אם נאמר, כי אין מציאות האורות כמציאות הכלים. אמנם מציאות האורות, היה באופן אחר: כי אור הראשון הנקרא כתר, הוא לבדו נשאר למעלה, גו ההיא רישא דעתיק, ושם נתחלקה לג', והוא: כתר חו"ב שברישא דעתיק. והאור הב' הנקרא חכמה, ירד למטה, ונתחלק לג' חלקים, ונעשו חג"ת דעתיק, שהם ג' אמצעיות שבו. והאור הג' הנקרא בינה, ירד למטה, ונחלק לג' חלקים, ונעשו נצח הוד יסוד דעת"י, והם ג' אחרונות שבו.