תוכן

א) אמר חיים הכותב, הנני כותב דרוש קצר בענין א"ק, והוא בענין שרשי האצילות של עצמות וכלים, שנתהוו מן העין והאזן והחוטם והפה, בסוד ראיה שמיעה ריח דבור. ובתחלה אכתוב דרוש לאחר לזולתי משם מורי זלה"ה, דע, כי כאשר האורות נתפשטו מן מקום האזן והחוטם, עד הגיעם במקום הפה, אשר שם מתחברים כל ההבלים והאורות ההם, והנה אז במקום שהם מתחברים, יש לכלם בחי' נפש, לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר עם הבל הפה, אלא בהתרחקו מאד ממקום מוצאו, וע"י כן אז אינו אלא בבחי' נפש. וכן על ד"ז בהבל החוטם, אלא שיש בו מעט הפרש, והוא כי איננו צריך לו כ"כ הרחק מקום ממקום מוצאו, להתחבר עם הבל הפה, כמו שיצטרך אל הבל האזן, ולסיבה זו הוצרך שיתפשט גם הבל העין, והסתכלותו, ואז ע"י הכאת הסתכלותו בהבלים אחרים, נעשה מהם בחי' הכלים.