תוכן

יב) ועתה צריך ליתן טעם, למה האורות של היסוד והמלכות, נתעלו למעלה מן אור הת"ת, ועלו עד מקום הדעת כנזכר, והנה היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי, כנזכר בפרשת משפטים, במאמר הסבא דף ק"י וז"ל, משכיל לאיתן, בזמנא דההוא גבר קם בתיאובתא, כל שייפין חדאן, ומתחבראן לגביה, ואיהו סליק עד מוחא עילאה וכו'. ובפרשת פקודי דף רנ"ח ע"א, וז"ל, יוסף הצדיק עמודא דעלמא, איהו נטיל ברשותיה, היכלא טמיר וגניז, וברשותיה קיימא היכלא שביעאה. ואע"ג דקאמרן דהיכלא דלבנת הספיר ברשותיה קיימא וכו'. והענין יובן במה שנתבאר אצלינו, כי ז"א מזדווג עם לאה, בתפלת מנחה דימי החול, והנה מקום התפשטות לאה הוא בחצי עליון דז"א, ומסתיימת עד התחלת ראש יעקב, העומד מן חצי תחתון דתפארת דז"א למטה. וצריך לבאר, איך יזדווג מחצית עליון דז"א עם לאה, ועם שכבר נתבאר זה במקומו, נבארה פה עתה בקצור, והוא, כי היסוד דז"א, עולה למעלה בשליש העליון דתפארת בזעיר, ובהיותו שם, מזדווג עם לאה. והנה מעלה זו יש אל היסוד, יותר משאר הספירות, כי הוא לבדו יכול לעלות למעלה, עד מוח הדעת, כשרוצה. וזהו סוד מה שאנו אומרים ביוצר דשבת, ז' פעמים תיבת הכל, כמבואר שם, הכל יודוך והכל ישבחוך וכו', כי אם לא היה בו יכולת לעלות עד הדעת, שהוא נשמת השש קצות, וגם הוא מקום הה' חסדים, שהם סוד טפת הזרע, לא היה בו כח, להמשיך ולהוריד הטפה משם ולמטה בעת הזווג, ואמנם כוונת דברינו, הוא בבחי' האור, שהוא פנימיות היסוד, כמו שנתבאר אצלינו במקום אחר, כי מן שליש העליון של היסוד, נעשה תפארת דז"א, כשנגדל ז"א. ובבחי' היסוד הזה שנעשה ת"ת של ז"א כנזכר, יש לו יכולת להזדווג עם לאה כנזכר.