תוכן

ז) ואעפ"י שביארנו לעיל, כ"א יתרחק האור מן הכלי שלו, יותר מג' ספירות, איננו מקבל שום הארה כלל, והרי עתה מצינו, שנתרחק אור הדעת מן הכלי שלו, מדרגות רבות מאד. התשובה לזה, כי היכא דאפשר אפשר, וכאשר אור הדעת אינו חסר, והכלי נהנה, היו עומדים קרובים, כי לא היה כלי במקומו לעלות, ולכן נתעכב שם, להאיר אל הכלי. אבל עתה, יותר הוא חפץ בהנאת עצמו, מליהנות את הכלי שלו, וכיון שיש כלי במקומו, רצה לעלות שם, לקבל אור מן הכתר. ובפרט בהתקרבות גדול, ולכן איננו חפץ לחסר א"ע, וליהנות את הכלי שלו. גם בענין בחי' הכלי שלו צריך לתרץ, כי האמת הוא, שאעפ"י שעתה נתרחק אורו מעליו רחוק גדול, אין לו כ"כ חסרון והפסד בזה, לפי שמה שאנו צריכים הוא, שלא יהיה רחוק בין האור אל הכלי, יותר מג' ספירות דאצילות, אבל בבריאה היכא דלא אפשר, דחקינן ולא דייקינן כ"כ, כי הנה הי' ספירות דבריאה, אינה אפילו בערך ספירה אחת דאצילות, וא"כ הרי היא כאילו עומד הכלי ההוא בראש הבריאה. וא"ת, והרי אפילו הכי הרי יש הרחק בין הכלי אל אור שלו ז' ספירות דאצילות. והתשובה היא, כי אעפ"י שהוא רחוק מן האור שלו עצמו, הנה הוא קרוב מאד אל שאר האורות העומדים ומתפשטים עד סיום האצילות, ומהם תוכל לקבל הארה, ואין אנו חוששים לקוראו הפסד גדול וגמור, אלא בהיות הכלי רחוק מכל מיני אור, שיעור ג' ספירות ריקניות בלי אור כלל. והנה ממה שנתבאר עתה, תוכל להקיש ולבאר בשאר האורות והכלים של שאר המלכים, כמו שיתבאר, כי לעולם אנו משתדלים, שלא יהיה שעור יותר מן ג' ספירות דאצילות ריקניות משום אור, בין האור אל הכלי, כמו שתסתכל ותראה בשאר כלים שיתבאר למטה בע"ה.