תוכן

ד) גם תזהר, שלעולם תקח הלולב, ותנענעו דרך גדילתו, שהוא שרשו למטה, וראשו כלפי מעלה. אפילו בעת שתנענע נגד מטה. שלא כאותם הנוהגים אז, לכוף ראש הלולב כלפי מטה, והשורש בידיהן כלפי מעלה. אבל תניח הלולב כמו שהוא, ראשו למעלה, וסופו למטה. אלא שתשפיל ידיך, יותר למטה ממקומם, ושם תנענע הלולב ג"פ, ראשו למעלה, וסופו למטה. והטעם יובן במ"ש בדרושים של הלולב, שכוונת הנענועים היא, להמשיך הארת הדעת למטה, והו"ק כולם הם בדעת. ונמצא, כי אפילו בנענוע של מטה של הדעת, הנה הוא למעלה מראש הלולב, שהוא למטה בגופא דז"א כמ"ש במקומו.