תוכן

ג) ואמנם היו ב' זווגים בו: הא' עליון, בסוד הנשיקין. והב' תחתון, בבחי' זווג ממש, של היסוד שבו. ונמצא, כי הזווג הזה, עיקרו מן א"א עצמו, אלא שהיה, ע"י היותו מתלבש החג"ת והנה"י שבו, תוך או"א כנזכר. והענין הוא, כי נכללו החג"ת נה"י דאריך יחד אלו תוך אלו, ונק' ג' כלילן בג’, ואז גם יש"ס עם התבונה עלו למעלה, ונכללו עם או"א עילאין, הנק' חו"ב. ונמצא, כי חו"ב הלבישו ע"ג חג"ת ונה"י דאריך, וישסו"ת הלבישו ע"ג חו"ב עליונים, ומקום העיבור של ז"א היה במעי התבונה. והטעם הוא, כי הנה כשהבינה והתבונה נעשים פרצוף א' מחובר מב’, נמצאת מקום הבינה, עד החזה של הפרצוף הזה. ומקום התבונה, מן החזה של זה הפרצוף ולמטה. ונודע, כי מקום ההריון והעיבור, שהוא ברחם האשה, היא למטה ממקום החזה, והנה שם הוא מקום התבונה. והרי איך מקום ההריון של ז"א הוא בתבונה, ולכן התבונה היא הנק' אם הבנים בכ"מ, ולא הבינה. וכנודע מה שאמרנו באדרת האזינו, כי בן ובת נרמזים באותיות תבונה. (עיין בע"ח שער י"ו פ"א).