תוכן

לד) המשל בזה, כאשר ירצה האדם ללכת אל איזה מקום, איננו צריך לדבר אל רגליו, ולצוותם שילכו שם. אמנם כעלות הדבר במחשבתו, תכף רגליו הולכות מאליהם, ועל דרך זה בשאר פעולות הדברים. ונרחיב הענין בזה יותר, ונאמר, כי הנה מצאנו שהמחשבה עם הפעולה באות כאחד, כי הנה כאשר האדם אוכל, לא יצרך לחשוב בתחלה, איך ילעוס המאכל, ואיך ינוע שיניו, ואיך יבלע המאכל, ואח"כ יאכל המאכל ההוא. אמנם המחשבה מתפשטת בתוך האיברים שבהם אוכל, ונמצא המאכל והמחשבה, נגמרים ובאים כאחד ביחד.