תוכן

כ) ונמצא כפי זה, כי כאשר עלה ברצון הא"ס, להאציל עולם האצילות, נתלבש בתחלה, בחכמה שבעולם העליון, שעל עולם האצילות. ואחר שנתלבש בה, אז נתפשט, ונתלבש תוך הכתר והחכמה של עולם האצילות עצמו, ונכנס והאיר בהם. אבל לא הוצרך לשגם יתלבש עוד תוך הבינה שבאותו עולם שלמעלה מהאצילות, רק בחכמה לבד, וע"י נכנס, ומאיר בכתר וחכמה שבאצילות עצמו, והנה זה היה מספיק, למה שרצה להאיר בכתר וחכמה דאצילות. אמנם כאשר רצה להאיר בשאר החלקים, שמן הבינה דאצילות, ועד סופו, אז פשיטא, שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות, לפי שאי אפשר שזו"ן דאצילות יקבלו אורם, אם לא ע"י הבינה, כנודע. אמנם מה שאנו אומרים, שכל עולם האצילות, מקבל אור הא"ס ע"י התלבשות אותה החכמה העליונה הנז’ בלבד ולא יותר, הענין הוא, כי לא שימשה הבינה דאצילות, רק למעבר בעלמא, כי דרך בה עובר אור הא"ס, המלובש בחכמה העליונה, ומאיר בזו"ן דאצילות. אמנם אין הבינה דאצילות, נעשת מסך סתום, לשיעבור האור הנזכר דרך המסך. אמנם יש בה חלון פתוח, אשר דרך בו יורד האור לזו"ן. ונמצא, כי האמת הוא, שאין אור זו"ן יורד אליהם, אם לא ע"י בינה בהכרח, אלא שהאור הזה עובר בה דרך מעבר בלבד, ואינו משתנה כלל, כיון שאין שם מסך מפסיק.