תוכן

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. והארץ לעולם עומדת: ארץ נקראת בחינת עפר, שהוא בחינת דומם, שאין לו שום תנועה, שהיא נקראת אמונה למעלה מהדעת, שאין שם שום סברה ושכל. ואצל הגוף הוא בחינת טעם של עפר.
אבל כשהאדם מקבל על עצמו עבודה זו, אין לו ירידה, אלא נשאר תמיד בבחינת עמידה, כמו שכתוב, והארץ לעולם עומדת, שאין לה נפילה.
דור הולך ודור בא: זהו ענין עליות וירידות. והארץ, היינו בחינת דומם, לעולם עומדת, היות שמבחינת ארץ לא שייך נפילה, כי למטה מהארץ אין שום דבר.