תוכן

כא) ויש לזה ג' טעמים. א', כי אם ח"ו היתה למטה יותר שהוא תחת הז"א, היו החיצונים שולטים אפילו בכתר שלה. ב', טעם לז"א, כי ארז"ל, כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. והענין, כי הכתוב אומר דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי וכו'. והכוונה, כי ארז"ל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. והענין, כי ידעת כי נה"י של תבונה נעשים עצמות וכלים למוחין עצמם, וב' שלישי הת"ת ונה"י של תבונה, הנקרא מ"י, חיותם נשאר למעלה, והכלים שלהם לבדם מתים, ובלתי חיותם יורדים למטה, ומלבישים את המוחין דז"א הנקרא תורה, וממיתה עצמה על התורה. ולכן, לתקן אלו הבחינות שמתו ממנה, ולהגדיל לה אלו הכלים החסרים ממנה, עתה הוצרך שישאר ממנה למעלה ת"ת וגבורה וחסד ובינה שלה, כדי להגדיל את נה"י ושני שלישי של החסדים ממנה, כי כל אחד נכפל לשנים. ודע, כי חומש הבינה של התבונה עצמה, היא נשארת למעלה בלתי פירוד, עם חכמה של תבונה עצמה. לפי שהיא נקראת ה', ולכן החומש שלה נשארה דבוקה שם עם החכמה, וכל השאר נכפלו ונגדלו, מכח אור החיות של הכלים הנשארים לעילא ואמנם, מהכלים נעשה אור מקיף אל הז"א. כי למעלה הם כלים, ולצורך ז"א נעשים מקיפים, ולכן לא עלה ז"א יותר למעלה.