רנ) ונבאר לך ענין ז"א בפרטות, כי תחלה נאצל ז"א מכתר א"א, ובו כלולין כל הז"א. ואח"כ, לקח א"א שאר החלק המגיע לבחי' א"א, ויצאו כל השאר באו"א. וכעד"ז באו"א. ונמצא שבחי' בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות נשארים שם, ויצאו כל שאר הבחי' דזו"נ (באו"א) בנה"י דתבונה, ואז נשארים שם זו"נ.
רנ) ונבאר לך ענין ז"א בפרטות כי תחילה נאצל ז"א מכתר דא"א וכו' ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א וכו': זה סובב על ביאור חמשה הפרצופים הכוללים דאצילות הנזכר לעיל באות רמ"ט, שאומר שם "כאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו ונמצאו כל החכמות נתונים באבא, וכעד"ז באמא וזו"ן", ע"ש. ועתה מבאר הרב פרצוף אחד מהם בפרטות, כדי להבין מתוכו שאר ארבעה הפרצופים הכוללים היוצאים ע"י זווגים מיוחדים וקומתן ההולכת ומתמעטת בסבת המסך, כנ"ל ד"ה באופן, עש"ה. ועיקר הביאור הזה בא להראות שעם כל העליות שעושים הפרצופים, מ"מ סולם המדרגות של עת אצילותם אינו משתנה לעולם.
ונתבאר לעיל ד' קו ד"ה וענין, שהרב מכנה כאן את כתר דאצילות בשם א"א, וע"ב דאצילות בשם או"א, וס"ג דאצילות בשם ישסו"ת, ע"ש טעם הדבר. ואומר "כי תחילה נאצל ז"א מכתר א"א ובו כלולים כל הז"א" פירוש, שבעת שיצאה קומת ז"א בא"א היתה בו קומה שלימה כח"ב זו"ן. "ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א ויצאו כל השאר באו"א" כלומר, בעת שנתן קומת ז"א לאו"א, לא נתן להם כל קומת ז"א עד הכתר כמו שיצאה בא"א, אלא שנתן להם מחכמה ולמטה דז"א, ובחינת הכתר דז"א נשארת בא"א עצמו. כי כמו שאבא עצמו לא יכול לקבל מבחינת כתר דא"א בעת שנאצל ממנו, כנ"ל ד"ה וזה, הנה מאותו הטעם אינו יכול לקבל גם מבחינת הכתר דז"א כלום, אלא מקבל מבחינת חכמה ולמטה דז"א. "וכעד"ז באו"א" כלומר, בעת שאו"א נתנו קומת ז"א לישסו"ת, לא נתנו לו רק מבחינת בינה ולמטה דז"א, ובחינת חכמה דז"א נשארת באו"א, כי ישסו"ת כולו בינות ואינו יכול לקבל מבחינת חכמה כלום. וכעד"ז כשהוציא ישסו"ת קומת ז"א ממנו למקומו דז"א, לא נתן לו אלא בחינת ו"ק דו"ק. כי הוא נחלק לב' תבונות, ובתבונה א' נשארת הבינה, ובתבונה ב' הג"ר דו"ק. באופן, שבעת שקומת ז"א יוצאת, היא יוצאת בהכרח מהוי"ה פנימאה, שהוא א"א, ועוברת דרך הפרצופים או"א וישסו"ת העליונים ממנו. נמצא עיקר ושורש הארתו, שהוא כתר חכמה בינה דז"א נשאר בעליונים ממנו, כי כתר דז"א נשאר בא"א, והכמה דז"א נשארת באו"א, ובינה דז"א נשארת בישסו"ת, ולא הגיע אליו אלא הענף בלבד, שהוא רק ו"ק דהיינו ז"א דקומת ז"א.
וזה אמרו "ונמצא שבחינת בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות נשארים שם" כלומר, שבחינת כתר זו"ן נבחן בא"א לזו"ן שלו. כמ"ש לעיל דף ק"ח ד"ה וטעם, ודף קי"א ד"ה וזה ע"ש. שיצירה ועשיה דא"א הם כתרים לזו"ן, והוא נשאר שם כנ"ל. וז"ש "ויצאו כל שאר הבחינות דזו"ן באו"א ובנה"י דתבונה ואז נשארים שם זו"ן" כלומר, אחר שיצא מא"א הוא עובר דרך או"א וישסו"ת, ונשארים בהם חכמה דזו"ן ובינה דזו"ן, ואינו מגיע למקומו רק ז"א דז"א, דהיינו ו"ק דז"א בחסר ג' ראשונות שלו שהם כתר חכמה בינה, שהשאיר בעליונים ממנו דרך עברו בהם. וז"ש "באופן ששורש זו"ן הוא אותו חלק הכתר שלהם שהיה כלול בכתר דאצילות כנ"ל ושאר זעירין ונוקבין של שאר עולמות ופרצופים הם הארות לבד". כלומר, שאין להחשיב לבחינת שורש ממש של זו"ן רק את אותו חלק זו"ן שנשאר בא"א, שהוא הכתר דאצילות, כי שורש פירושו כתר וא"ס. וכל אלו הזעירין ונוקבין שעוברים דרך שאר פרצופים ועולמות חוץ מכתר, דהיינו באו"א וישסו"ת, הם נחשבים רק להארות בלבד אל ז"א ולא שורשים ממש. כי חכמה דז"א הנשארת באו"א כבר נבחנת להארה דז"א ולא לשורש, וכן בינה דז"א הנשארת בישסו"ת נבחנת להארה ולא לשורש, וכן לכל הפרטים שהם מתחלקים בפרצופי או"א וישסו"ת, ורק מה שנשאר בכתר נקרא שורש.
וכמו שנתבאר בתחילת אצילות של זו"ן, כן הוא בכל המוחין והעליונים של זו"ן, שמכל מדרגה הבאה לז"א אינו לוקח ממנה אלא בחינות ו"ק לבד, וכתר חכמה ובינה של המדרגה נשארים בשלשה פרצופים הכוללים הקודמים אליו ע"ד הנ"ל.