רמט) וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות, הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו, וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא, ונמצאו כל החכמות כולם נתונים באבא, ע"ד שנזכר בא"א. וכעד"ז באמא, ובזו"ן, ובכל ג' עולמות בי"ע.
רמט) וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא. כאן מתחיל הרב לבאר את ארבעה הלבושים דא"א הנקראים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי בכל עולם נבחנת הוי"ה פנימאה שממנה יוצאים ארבעה פרצופים עסמ"ב זה למטה מזה. אשר מהיוד של הוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ע"ב הנקרא אבא, או או"א עילאין. ומן ה' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ס"ג המלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב. ומן ו' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף מ"ה המלביש מפה ולמטה דפרצוף ס"ג, ומן ה"ת דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ב"ן. כמ"ש הרב בע"ח ש"ה פ"ב ע"ש.
והנה הוי"ה פנימאה של עולם האצילות הם כ"ה הפרצופים הנ"ל של א"א, אשר כתר אבי"ע דא"א הפנימי שבה"פ העובי דא"א נבחן לקוצו של יוד דהוי"ה זו. וה"פ האורך של אבא דא"א הם י' דהוי"ה פנימאה. וה"פ האורך של אמא דא"א הם ה"ר דהוי"ה פנימאה. וה"פ האורך של ז"א דא"א, הם ו' של הוי"ה זו. וה"פ האורך של נוקבא דא"א הם ה"ת דהוי"ה פנימאה זו. וכבר נתבאר שכל אלו הם בקומה שוה.
אמנם ארבעה הפרצופים ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן היוצאים מארבע אותיות הוי"ה פנימאה, הם יוצאים מארבעה זווגי הכאה מיוחדים: כי פרצוף ע"ב יוצא מזווג דהכאה על מסך דעביות של בחי"ג, ופרצוף ס"ג יוצא ע"י מסך דבחי"ב, ופרצוף מ"ה יוצא ע"י מסך דבחי"א כנ"ל ד"ה וזה, ע"ש. כי כמו שחמשה עולמות א"ק ואבי"ע נבדלים זה מזה מסבת העביות של המסך שבכלי מלכות, כן חמשה פרצופים הכוללים של כל עולם ועולם, הם מתחלקים זה מזה מסבת העביות שבמסך.
באופן, אשר פרצוף כתר דאצילות יצא ע"י זווג דהכאה במסך שבכלי מלכות שעביותה היא בחי"ד. וכשהאציל פרצוף הכתר את פרצוף ע"ב דאצילות היוצא מיוד דהוי"ה פנימאה שלו, הוציאו ע"י זווג דהכאה במסך דבחי"ג, אשר האו"ח שלו אינו מגיע לקומת כתר רק לקומת חכמה, והזווג הזה נעשה בפה דראש דפרצוף הכתר, וע"כ נבחן שקומת כתר של פרצוף ע"ב נשארת בפה דראש דפרצוף הכתר, ולא יצאה עם פרצוף ע"ב הנאצל ממנו, ונמצאות כל החמש בחינות דאו"י חסרות מקומת כתר, ומתחילות מאור החכמה.
ונבחן שאור חכמה התלבש בפרצוף ע"ב בכלי דכתר, נמצא הכתר שירד למדרגת חכמה, כמ"ש הרב בשער מטי ולא מטי פרק ב', וכן בשער עקודים. ולפיכך מתחיל פרצוף ע"ב מפה ולמטה דפרצוף הכתר, ששם החכמה דחמשה פרצופי האורך שבכתר, ונבחן ביחס לכתר שהוא חסר ראש שלו, וכן כשהאציל פרצוף ע"ב לפרצוף ס"ג של האצילות הנקרא אמא, הוציאו ע"י זווג דהכאה במסך דבחינה ב', שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת בינה, נמצאת אמא חסרה גם מחכמה, ואין לה אלא מבינה ולמטה. וכשהאצילה אמא לפרצוף ז"א הוציאה אותו ע"י זווג על מסך דבחי"א, שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת ו"ק, והוא חסר גם מבינה. והנך מוצא איך המדרגות הולכות ומתמעטות בסבת המסך, וע"כ נבחן כל תחתון לחסר ראש כלפי עליונו, כי ע"ב חסר ראש כלפי הכתר, ומתחיל להלבישו מפה דפרצוף הכתר ולמטה. וכן ס"ג נבחן כחסר ראש כלפי ע"ב, וע"כ מלביש רק מפה דראש דע"ב ולמטה. ומ"ה פרצוף ז"א נבחן לחסר גם חג"ת דס"ג, ומלביש רק מטבור ולמטה.
וזה אמרו "כשהאציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא ונמצאו כל החכמות כולם נתונים באבא" דהיינו כמ"ש, כי הוא האציל לפרצוף ע"ב שנקרא אבא ע"י מסך דעביות דבחי"ג, שמוציא רק קומת חכמה, ונמצא כתר דאבא נשאר בפה דראש א"א, וז"ש "הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו" ולא נתן לו אלא מה שלמטה ממדרגתו, דהיינו רק מקומת חכמה ולמטה. ונודע, שעיקרו של הפרצוף נבחן על פי הבחינה העליונה שבו שבראש קומתו, ולכן נבחן אבא שכולו חכמות בלבד, וז"ש "ונמצאו כל החכמות נתונים באבא", ואין בו לא מבחינת כתר ולא משאר הבחינות, כי הוא נבחן כולו על פי הבחינה העליונה שבו, כנודע.
ואומר "ע"ד שנזכר בא"א" פירוש, כי גם פרצוף אבא נחלק לכ"ה פרצופים שהם חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה בקומה שוה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר ואבי"ע לארכו. כי ענין ה"פ המלבישים זע"ז בעובי וכן התכללותם זה מזה העושה בכל אחד מהם ה"פ באורך, אינם תלוים כלל בשיעור הקומה של המדרגה, כי אלו נעשו בעיקר ע"י חמש הבחינות דאו"י עצמם, אלא שהאו"ח משוה קומתם זה לזה, כנ"ל. אבל שיעור הקומה של האו"ח אינו מעלה ואינו מוריד כלל בענין ההתחלקות דאורך ועובי.
באופן, שגם באבא יש פרצוף פנימי הנקרא א"א דאבא, שבו כתר ואבי"ע לארכו, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף האחרון שבעובי דפרצוף הכתר, דהיינו לפרצוף נוקבא דכתר, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אבא דאבא, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אמא דאבא בקומה שוה. ועליו מלביש כתר ואבי"ע דז"א דאבא בקומה שוה. ועליו מלביש כתר ואבי"ע דנוקבא דאבא בקומה שוה. דהיינו ממש ע"ד שנתבאר בכ"ה פרצופי הכתר. אמנם ההפרש שביניהם הוא, כי אע"פ שחלקנו בין ה"פ דכתר המלבישים זה על זה בעובי ע"פ ההבחנות דה' בחינות דאו"י, עכ"ז נחשבים כולם לכתרים שהוא מטעם שיעור קומתם שהם כולם קומת כתר. אבל אלו כ"ה פרצופי אבא, הגם שבערכו עצמו אנו מחלקים ג"כ בין ה"פ העובי שלו ע"פ ההבחנות דאו"י, מ"מ הם כולם רק חכמות בלבד, מפני שבחינה העליונה שבהם היא קומת חכמה.
וכעד"ז באמא ובזו"ן: היינו בשלשה הפרצופים ס"ג מ"ה ב"ן דאצילות שהם נקראים אמא וזו"ן, היוצאים זה מתוך זה ע"י שלשה זווגים מיוחדים, אשר ס"ג יוצא ממסך דבחי"ב, והוא חסר ראש כלפי הע"ב. ונוקבא חסרה ראש כלפי מ"ה שהוא ז"א, כנ"ל. אמנם הן באמא והן בז"א והן בנוקבא יש בכל אחד מהם כ"ה פרצופים ע"ד שנתבאר בכתר ובע"ב. אלא כל כ"ה הפרצופים של אמא הם כולם בינות, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת בינה. וכל כ"ה הפרצופים של ז"א הם בקומת ו"ק, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא ו"ק, וכל כ"ה הפרצופים של הנוקבא הם נוקבין בלבד, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת מלכות הנקראת קומת נה"י. ועכ"ז יש להבחין בכל אחד מהם, שה"פ שלו שבעובי המלבישים זה על זה בקומה שוה, הם נבחנים ג"כ ע"פ ההבחן שבה' בחינות דאו"י, כמ"ש לעיל בפרצוף ע"ב.
באופן ששתי הבחנות יש להבחין בכל פרצוף, כנ"ל ד"ה שהאציל א' הוא ע"פ חמש הבחינות דאו"י, אשר הכתר שבו הוא א"ס, וחכמה שבו הוא אור נאצל בכלי דק מאד, ובינה הוא אור חסדים בשורש כלי, וז"א הכלי שלו עב יותר, ונוקבא כבר היא כלי גמור, וכן יתר ההבחנות שישנם ע"פ ע"ס דאו"י. והבחן זה נוהג בה"פ דכל מדרגה המלבישים זה על זה בעובי בקומה שוה, כנ"ל.
ועוד יש להבחין הבחן ב', והוא ע"פ ערכים דשיעור קומה, אשר כל כ"ה הפרצופים שבכל מדרגה נערכים ע"פ שיעור הקומה שבהם, אם המדרגה היא בקומת כתר, נחשבים כל כ"ה הפרצופים שלו לכתרים. ואם היא קומת חכמה נחשבים כל כ"ה הפרצופים לבחינת חכמות. ואם היא קומת בינה נחשבים כולם רק לבינות, ואם היא קומת ז"א נחשבים כולם לזעירין, ואם היא קומת מלכות, נחשבים כולם רק למלכיות, וכבר ידעת ששיעור הקומה אינו תלוי כלל בחמש הבחינות דאו"י, אלא רק בשיעור עביות המסך, שזווג דהכאה עם אור העליון נעשה עליו, וזכור זה.
ובכל ג' עולמות בי"ע: היינו ג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות, וכמו שנתבאר בחמשה פרצופים הכוללים דאצילות, שיש בכל אחד מהם כ"ה פרצופים, הנה זה נוהג ג"כ בג' עולמות בי"ע הנמצאים מתחת הפרסא דעולם האצילות. כי בא"א דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זע"ז בקומה שוה, אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. וכן באבא דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה בקומה שוה בעובי אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. וכן לאמא דבריאה יש חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זע"ז בקומה שוה שבכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. ואלו שלשה הפרצופים הכוללים הם יוצאים זמ"ז בשלשה זווגים מיוחדים, והם מלבישים זה למטה מזה.
ויש לדעת, כי א"א דבריאה הוא חסר ג"ר, ואין בראש שלו אלא אור דחג"ת, ובתוך סוף של הגוף שלו אין שם אלא אור דנה"י. ומ"מ נחלק לה"פ בעובי שבכל אחד יש ה"פ באורך, כי הראש שלו נבחן לכתר שלו, והתוך שלו עד החזה נבחן לאצילות שבו, והסוף שלו מחזה ולמטה נבחן אל בי"ע שלו, וכל החמשה פרצופים שלו שבעובי מתחלקים עד"ז. ואבא דבריאה הכולל הוא ג"כ חסר ג"ר, ואור חג"ת מתלבש בראש שלו, ובתוך סוף שלו מלובש רק אור נה"י, ומ"מ נחלק לה"פ באורך ע"ד שנתבאר בא"א דבריאה. באופן, שגם באבא הכולל דבריאה יש חמשה פרצופים: כתר א"א או"א זו"ן בקומה שוה המלבישים זה על זה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים באורך הנקראים כתר ואבי"ע.
ופרצוף אמא דבריאה הכולל, יש לה ג"ר שלמים בקומת בינה. וגם היא יש לה חמשה פרצופים מלבישים זה את זה בקומה שוה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר ואבי"ע באורך.
ועד"ז בפרצופים שביצירה ועשיה, כי שלשה עולמות בי"ע הם בחינת פרצוף אחד, שבריאה הוא בחינת הראש, ועולם היצירה הוא בחינת התוך, ועולם העשיה הוא בחינת נה"י וסוף. ונודע שכל מה שיש בראש כן הוא בגוף עד הטבור שנקרא תוך, וכן הוא מטבור ולמטה הנקרא סוף, ואין להאריך.