רטו) י', הם השערות הצומחות במקום הדיקנא, הסמוך בתחלת הגרון והם צומחים מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו, ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם, כמו השערות של תיקון הט'. אמנם חפיין בגרונא, כנזכר באדרת נשא דף קל"ד ע"א, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם דיקנא כנ"ל.
רטו) תיקון י': הם השערות הצומחות במקום הדיקנא הסמוך בתחלת הגרון, והם צומחות מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו, ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם כמו השערות של תיקון הט'. אמנם חפיין בגרונא, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א ואין שם דיקנא. וזה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ג). וז"ל "תיקונא עשיראה: נחתין שערא תחות דיקנא, וחפיין בגרונא תחות דיקנא" עכ"ל. פירוש: אחר העליה והעירוב דשערות החדשות דמלכות דצמצום א' בבינה, דהיינו בשטח העליון דדיקנא כנ"ל בתיקון הט', ירדו משם וחזרו למקומם, שהוא בבשר שממעל לגרון מתחת לחי התחתון, וחפיין על גרונא שם מתחת כל הדיקנא, כי שם מקומם. כמ"ש לעיל, אשר רק השערות הנמשכות מבחינת החכמה דא"א, המקבלים מבינה דמו"ס, נבחן מקומם בלחי התחתון, כי גם הוא מחובר בראש מבינה ולמטה. אבל השערות הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, שאין להם חלק בראש דא"א, כי על בחינתם, שהוא ג"ר דחכמה, דהיינו גלגלתא דא"א, אין שם עוד שום זווג באצילות. וע"כ הם בבחינת גופא לגמרי, ולא ראש, ואינם יכולים להתאחז בלחי התחתון, אלא בגופא דא"א ממש, דהיינו מתחת לחי התחתון וממעל לגרון. וע"כ אחר עיבורם דשערות אלו בשטח העליון דדיקנא, ירדו למקומם לבחי' גוף ממעל לגרון, דהיינו מתחת שטח התחתון של הדיקנא. כי שטח התחתון של הדיקנא, כלול גם מח' תיקונים עלאין, כי הוא כלול מכל י"ב תיקוני דיקנא, כמ"ש להלן, וע"כ הוא נאחז קצתו גם בלחי התחתון. משא"כ אלו השערות שהם כולם מגלגלתא, אין להם שום אחיזה בלחי התחתון, וע"כ מקומם עוד למטה ממזל הי"ג, שהוא שטח התחתון דדיקנא. וז"ש "נחתין שערי תחות דיקנא".
והנה התיקון הזה נק' בי"ג מדות שבתורה בשם "נושא עון". והוא משום העיבור שקבל במזל העליון מבחינת בינה, וירד משם בבחינת ו"ק בלי ראש, ע"ד השבולת הזקן שירד ונולד משערות השפה עלאה, ע"ש בתיקון ג'. וכיון שהמיעוט הזה אינו אלא כמיעוט הבינה, שנקרא עון כנ"ל, לפיכך נקרא התיקון ע"ש נושא עון. כלומר שהוא נושא בחינת עון של בינה, שהיא מיתוק גדול בשבילו, כי ע"י זה הוא ראוי לזווג עכ"פ מבחי' ו"ק להמשכת חסדים. אבל מטרם שקבל לתוכו העון דבינה על ידי העבור, לא היה ראוי לזווג כלל, כנ"ל.
ובמיכה נקרא תיקון הזה בשם "תתן אמת ליעקב". כי ע"י זה שקבל לתוכו בחינת המיתוק דבינה, נעשה ראוי לזווג, שע"י המ"ן שהוא מעלה, נגלה המוחיןהגדולים שנקרא אמת, ליעקב שהוא ז"א. והיינו כמ"ש לעיל, אשר במיכה נקרא על בחינת המשפיע והמתקן, ע"כ נקרא אמת ליעקב, ובתורה נקרא על שם המקבל שהוא ז"א, ע"כ נקרא נושא עון, ע"ש המוחין דאלף עלמין שיתגלו בו על ידו.