רח) ו', הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה, וכל אותם ב' צדדין, נקראין תיקון א', כנ"ל בתיקון הא'.
רח) תיקון ו', הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה. וכל אותם ב' צדדים נקראין תיקון אחד, כנ"ל בתיקון הא'. דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דקל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ט). וז"ל "תקונא שתיתאה ממתקן שערא וסליק, ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא" עכ"ל.
וכדי להבין התיקון הו' והז', צריכים להבין היטב כל בחינת המוחין שנתקנו בה' התיקונים הראשונים בדרך כללות. וכדי שלא להאריך בזה, נדמה זה לסדר גידולם של המדרגות דז"א, שנתבארו היטב בדברי הרב לעיל בחלקים י' י"א וי"ב, ומתחתון ילמד העליון. כי תיקון א' דדיקנא, הוא עצם החומר של הדיקנא, שנתגלה מבחינת הבוצד"ק הגנוז במו"ס כמ"ש הרב לעיל (דף א' שס"ה אות קמ"ט וק"ע). שפירושו מגבורה דעתיק שהיא בחינת מלכות דצמצום א', המלובשת במו"ס, שאין שום זווג נוהג עליה באצילות, מכח שנגנזה ברדל"א, כנ"ל באורך. ושם כלולים ג"כ בחינות הכלים דאח"פ שעלו ונבררו בעת יציאת קומת הע"ב הגלוי כנ"ל, ע"ש. ונמצא ששערות דיקנא בעת יציאתם שם במצר הזקן, היו חסרי תיקון לגמרי, להיותם מבחי' המלכות דצמצום א' שאינה ראויה לזווג. ולפיכך היו צריכים לכל הפרטים שנתבארו בעיבור יניקה מוחין דז"א. והוא להיפך, שכל עניני עיבור יניקה מוחין דז"א, נמשכו מכאן. והנה תחילה הם צריכים להכלל במדת הרחמים בבחינת הקטנות, דהיינו במדרגת העבור, שפירושו, לעלות ולהכלל בהזווג של העליון במקום העליון, משום שאין לו עוד מציאות תיקון באנפי נפשיה. וז"ס תיקון ב' וג', ששערות דמצר הזקן, נמשכו ממקומם מלחי התחתון ועלו על השפה עלאה תחות חוטמא, במקום לחי העליון. שהוא בחינת בינה כנ"ל, שזה דומה לעלית ז"א בסוד העיבור למעי הבינה, וקבל שם ו"ק וג"ר דנפש, כמבואר היטב בחלק י' ע"ש. כן ממש כאן, כי בתיקון ב' קבלו השערות דמצר הזקן בחינת ו"ק דעיבור, מתוך חיבורם ותערובתם בשערות דשפה עלאה, שהשערות האלו הם מבחינת בינה עצמה, והיו לבחי' מ"ן דו"ק, כנ"ל באורך. הרי שהזווג דבחינת ו"ק אלו נעשה במקום בינה, ובשערות של בינה. אלא השערות דמצר הזקן מתחברים עמהם בהזווג כמו עיבור במעי אמו, בבחינת אוכל מה שאמו אוכלת.שפירושו, שמקבל השפע היוצא בהזווג דאמו. ואח"כ שנתגלה תיקון הג', שהוא האורחא דתתות חוטמא, ששם יצאו הג"ר ע"י הרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א, כנ"ל. הנה גם הג"ר האלו, היו בחינת ג"ר לצורך השערות דבינה. אלא כיון שגם השערות דמצר הזקן היו שם, קבלו הם ג"כ בחינת ג"ר אלו, דהיינו ג"כ בסוד אוכל מה שאמו אוכלת, כי עדיין הם נמצאים בלחי העליון ששם מקום בינה.
ואח"כ בתיקון הד', נולדו וירדו למקומם עצמם, שהוא דומה ללידת ז"א ויציאתו ממעי הבינה למקומו עצמו. וע"י יניקה ב' שנים, הוא מקבל בחי' ו"ק דרוח מאמא. כך אלו השערות דמצר הזקן נבררו מתוך השערות דשפה עלאה וירדו למקומם ללחי התחתון, תחות שפה תתאה, הנקרא שבולת הזקן, ושם קבלו בחינת ו"ק דרוח. ואח"ז בתיקון ה', שנתגלה האורחא גם לתתא בשפה תתאה, קבלו גם הם בחינת ג"ר, אלא שזה הוא ג"ר דרוח. שזה דומה לעיבור ב' דיניקה דז"א, הבא לאחר ב' שנים דיניקה, עד היותו בן ט' שנים ויום א', שאז מקבל ג"ר דרוח הנבחנים עוד למוחין דקטנות. וז"ס שהאי רוחא דנשיב מתחות ב' נוקבי דא"א, נקרא רוחא דחיי, כי הוא רק בחינת רוח. אלא שהוא ג"ר דרוח המוריד בחינת ה"ת מעינים, ומחזיר אח"פ אל המדרגה, שבזה נשלמים הכלים בבחינת ע"ס שלמות. ואז ראוי לעיבור ג' כמ"ש בז"א, לאחר ט' שנים ויום א', שאז מקבל ו"ק וג"ר דמוחין דהולדה, שהם שמות דהויות.
ולפי"ז תבין גם כאן, כי לאחר שנשלמו השערות בהאי אורחא דתחות חוטמא, וקבלו השלמת כלים וג"ר, הגיע הזמן לעלות לעיבור ג' לצורך המוחין דגדלות, דהויות. וזהו ענין תיקון הו', כי כאן מקבלים השערות דיקנא בחינת הו"ק דמוחין דגדלות שלהם, כמ"ש לפנינו.
וז"ש בזוהר "מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא". דהיינו כמו בתיקון הב', שעלו מבחי' לחי התחתון ובאו בבחינת עיבור בלחי העליון בשערות השפה עלאה, כן כאן באו שוב בבחינת עיבור ג' ועלו עד רישא דפומא לעילא, ששם מקום לחי העליון. וז"ש "וחפי תקרובתא דבוסמא טבא ער רישא דפומא דלעילא". דהיינו, שנעשו שם ברישא דשפה עלאה לבחינת מ"ן, המכונה תקרבותא דבוסמא טבא. וז"ש "ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא". כי אחר שקבלו הזווג במקום לחי העליון, דהיינו ברישא דפומא דלעילא, יצאו משם וירדו למקומם בלחי התחתון, ונתפשטו במרחב גדול, ונתאחזו שוב בארחא תתאהשמתחת השפה תתאה. וז"ש "ונחית שערי לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא". כי קבלו שם שוב בחינת הג"ר שלהם ממקומם. אמנם הרויחו כאן בחינת התפשטות השערות במרחב גדול על כל הלחי התחתון, מן זויות הנצבת של הלחי הזה, עד רישא דפומא דלעילא ועד תחתית הלחי. וענין התפשטות הזו מורה על ריבוי החסדים שקבלו מבחינת בינה מבחינת החסדים המכוסים שלה, דהיינו מג"ר דבינה. כי מקודם לכן, מטרם שנשלמו הע"ס דכלים שלהם ע"י האורחא תתאה, לא יכלו לקבל ההסדים כי אם מו"ק דבינה, דהיינו רק בחינת רוח. אבל עתה כיון שכבר נשלמו בעשרה כלים, יכולים לקבל החסדים מג"ר דבינה עצמה, דהיינו בסוד כי חפץ חסד הוא. וע"כ נקרא תיקון הזה בשם מרחב הזקן, כי הם בעיקר בחינת הרחבה דג"ר דאמא, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. והם ו"ק דגדלות ונשמה.
ודברים אלו מבוארים שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם מאות קל"ז- קמ"א) וז"ל "קם ר' ייסא פתח ואמר, וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב, ובחסד עולם רחמתיך. הני קראי קשיין אהדדי, ולא אקשו, דתנינן, אית חסד ואית חסד, אית חסד דלגו, ואית חסד דלבר, חסד דלגו הא דאמרן, דעתיקא דעתיקין והוא סתים בסטרא דא דדיקנא, דאקרי פאת הזקן וכו'. והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק יומין. ובחסד עולם, חסד דאקרי חסד עולם, והאי הוא אחרא דז"א, דכתיב, אמרתי עולם חסד יבנה. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט, וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר, אלא בחיי דנשמתא, ובגין כך כתיב, כי חפץ חסד הוא" עכ"ל.
פירוש: כי מקשה, שבפסוק אחד אומר וחסדי מאתך לא ימוש, שהמשמעות שאור החסד הוא בחינת נצחיות, שלא ימוש לעולם. ובפסוק אחר כתיב ובחסד עולם רחמתיך, שמשמע, שאינו נוהג אלא בימי עולם, שהוא בחינת שתא אלפי שני, ואינם נצחיות. גם נודע, שעולם הוא מלשון העלם, שרומז על בחינת ו' קצוות והסרון ג"ר, ועל שם העלם הג"ר נקרא עולם. ונודע, שההפרש הוא מג"ר אל ו"ק, אשר ו"ק הם מטולטלים מרחמים לדין ומדין לרחמים, כמ"ש הרב בחלק י"ב. ונמצא חסד עולם, שהוא בחי' ו"ק, והוא ההיפך מהכתוב וחסרי מאתך לא ימוש, שהוא בחינת ג"ר, שאין בהם דין כלל, ואינם מטולטלים כמו הו"ק. וזה שתרץ כ' יש חסד פנימי ויש חסד חיצון. אשר החסד הפנימי הוא חיי דנשמתא, שהיא בחינת הג"ר דבינה, שהיא אור נשמה וג"ר, ששום דין אין בה, בהיותה תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. ועל החסד הזה כתיב וחסדי מאתך לא ימוש, כי הוא בחינת נצחיות וג"ר, שאיןלו הפסק. וחסד הזה הוא בחינת חסדים מכוסים, שפירושם שאינם מקבלים לתוכם הארת חכמה, ע"ד שנתבאר לעיל בסוד הם' דצל"ם ע"ש. וז"ש "חסד דלגו הא דאמרן דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דאדדיקנא דאקרי פאת הזקן". פירוש: שחסד זה הנצחי, שהוא בחינת ג"ר ונשמה, הוא מתגלה בבחינת פאת הזקן דהיינו בתיקון הו'. אשר בחינת החכמה דעתיק נסתמת בהאי פאת הזקן, כי להיותם בחינת חסדים מכוסים, אינם מקבלים לתוכם חכמה דעתיק. וז"ש "דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא דדיקנא". אלא שמאיר שם בחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, עכ"ל.
וכן יש חסד חיצון, הנמשך מן ו"ק דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, וע"כ המה סובלים מצמצום, והוא בחי' חסד דז"א בעת שאין לו אלא ו"ק, והוא בחינת חיי דגופא. כלומר, שהוא בחינת גוף חסר ראש, והוא הנקרא חסד עולם, אשר חסד הזה אינו חסד דקשוט, כלומר שאינו נצחי, אלא הוא מטולטל מרחמים לדין ומדין לרחמים. וכל זה הוא משום שנמשך מו"ק דבינה הצריכים להארת חכמה, וע"כ בחינת הדין וצמצום שולט בו, כנודע. ובזה תבין ההפרש מבחינת השערות דתיקון הב' והד', לשערות דתיקון הו'. כי תיקון הב' והד' נתקנו בבחינת חסד עולם, שנמשכו מו"ק דבינה, וע"כ נחשבו לבחינת חיי דגופא, ובחינת אור הרוח. משא"כ מרחב השערות שנתקן בתיקון ו' הוא בחינת חיי דנשמתא, דהיינו בחינת ראש ונשמה. אע"פ שהם שערות כמו תיקון הב' והד', שמורים על העלם חכמה מבחינת היציאה מראש כנ"ל, מ"מ כיון שכבר נשלמו בע"ס מבחינת הכלים, יכלו לעלות למ"ן לבחינת ג"ר דאמא ולקבל משם חיי דנשמתא, שהם ג"ר גמורים.
והשם של התיקון הזה בתורה הוא ורב חסד, שמורה על בחינת חסד הפנימי, המקובל לז"א ע"י תיקון הזה שהוא חיי דנשמתא, בסו"ה וחסדי מאתך לא ימוש כנ"ל. לע"כ נקרא ורב חסד, שהוא לשון גדלות דחסדים. ובמיכה שהשמות מתבארים על בחינת המשפיע, נקרא "כי חפץ חסד הוא", שהוא מדת ג"ר דאמא, כמ"ש בדברי הרב לעיל בחלק ה', כי בינה נקרא "הוא' והיא משתוקקת תמיד רק אחר החסד, וכמ"ש לעיל באורך. ועל שמה נקרא התיקון הזה בשם, כי חפץ חסד הוא.