קפח) ועתה נבאר מציאות דיקנא דא"א מה הוא, הנה נודע, כי א"א מלביש לעתיק כנ"ל, וכבר ביארנו כי בא"א יש גלגלתא, והוא סוד הכתר דא"א, ובגווה חד מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, כמו בז"א, רק חד לחוד. והאי מוחא הוא סוד חכמה דא"א, ונקרא מ"ס.
קפח) מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, רק חד לחוד, והאי מוחא ה"ס חכמה דא"א ונקרא מו"ס. אין מכאן סתירה על מ"ש לעיל שיש ג' מוחין חב"ד במו"ס. כי אלו ג' מוחין דחב"ד שבמו"ס, הוא מבחינת ג' רישין שהם כלולים זה בזה, כמ"ש הרב לעיל (אות מ"ז), כי על כן יש בכל אחד מהם ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה, שהם שורש התיקון של מל"צ דצל"ם, כנ"ל באורך. אשר ם' דצל"ם נקרא הוי'ה דע"ב וחכמה, ול' דצל"ם נקרא הוי'ה דס"ג ובינה, וצ' דצל"ם נקרא הוי'ה דמ"ה ודעת. ומבחינה זו נבחן המו"ס שהוא כלול מג' מוחין חב"ד. ואלו ג' מוחין חב"ד נבחנים שהם זה למטה מזה, ם' למעלה, ואחריה ל' שהיא בינה, ואחריה צ' שהיא דעת, ע"ד שנתבאר לעיל.
אמנם התחלקות המוחין לחב"ד, היא בחינת הזווג דחכמה ובינה, ע"י הדעת המכריע ביניהם, ומוציא הארת חכמה לחוץ. והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו, שאז מתפשט ממעלה למטה, וממלא לאדרין ואכסדראין דגופא, כנ"ל. ועל בחינה זו דחב"ד אומר הרב, דמוחא דא"א לא אתפליג לג' מוחין. והוא מטעם כי האי קרומא דאתחפיא על מו"ס לא נפסק משם לעלמין. כלומר אפילו בעת הזווג והארת ע"ב ס"ג העליונים, המבטלת ובוקעת לכל הפרסאות, אינה מבטלת ואינה בוקעת להאי קרומא דמו"ס, ואין אור החכמה מושפע ממנו לתחתונים. וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, שבהם מזדווגים חו"ב ע"י הדעת העולה ממטה למעלה, ומוציא הארת חכמה לבינה. שזווג הזה אינו נוהג במו"ס, שהוא אינו מזדווג עם הבינה שלו להאיר בה הארת חכמה, אלא שהוציא אותה לבר מראש כנודע, כי קרומא דיליה אינו נפסק כמבואר.
ובשעת הזווג, שג' רישין דא"א נכללים ברדל"א, ונעשים לדעת דרדל"א כנ"ל, ומתגלה אור החכמה בג' רישין להשפיע לתחתונים, הנה גם אז נתבאר לעיל, שאין הדעת הזה מאיר אלא רק במוחא דאוירא שה"ס ל' דצל"ם ובחינת בינה, כנ"ל. אבל בם' דצל"ם, שהיא גלגלתא ובחינת ם', אין אור החכמה מתגלה שם, להיותה מתוקן בסוד עזקא דכיא. וע"ד זה גם מו"ס עצמו כלול מחב"ד אלו, שהם מכלל ג' הראשים ונמצא גם הוא מקבל בחינת חכמה רק לבחינת בינה שלו, שהיא בחינת ס"ג ומוחא דאוירא הכלול בו כנ"ל. ומבחינת בינה זו הכלולה בו, הוא משפיע הארת חכמה לי"ג תיקוני דיקנא. אבל מבחינת חכמה שבו, שהיא בחינת ם' דצל"ם שבו, אינו משפיע כלום, כי מבחינה זו נקרא גם המו"ס עזקא דכיא, כנ"ל בדברי הרב. הרי שבחינת חכמה דמו"ס אינה נפתחת לעולם, ואפילו בשעת הזווג. וז"ש הרב, דלא אתפליג לג' מוחין, כי חכמה שבו אינה מזדווגת עם בינה ואינה משפיע אליה, כמבואר.
וזה אמרו (באות קפ"ט) "אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו". דהיינו כמבואר, שחכמה שבמו"ס נתקנה בבחי' עזקא דכיא, ואינו מזדווג עם הבינה, כי הקרומא דיליה לא פסיק כמו באו"א וזו"ן, ולפיכך יצאה בינה לגמרי מראש שהוא חכמה.
אמנם חכמה דאו"א, היא מאירה באצילות וקרומא שלה פסיק. והוא, כי חכמה דאו"א, אינה בחינת חכמה ממש כמו ראש דא"א, אלא שהיא חכמה המקובלת ממוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה, ולא חכמה ממש, כי היא בחינת הוי'ה דע"ב כנ"ל, וזכור זה.