נא) והנה מהראוי היה, שעתיק יומין לא יגלה הארתו העקרית, רק ברישא קדמאה שהוא הגלגלתא, ואחר כך תאיר זו הגלגלתא ברישא אחרא, שהיא מוחא סתימאה חכמה דא"א. אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא.
נא) שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא, וטעם הדבר כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם חיות מהני ב' רישין. פירוש, כי משורש האצילות אין ברישא דא"א אלא ב' רישין, שהם גלגלתא ומו"ס. כי באמת אין לנו אלא ראש אחד דא"א, כמו בכל הפרצופים. אלא משום שעלו למ"ן ב' מיני רשימות, א' הרשימו דבחי"א דהתלבשות הנקרא זכר, וב' הרשימו דעביות דכתר שנקרא נקבה, ונכללו זה בזה. ע"כ יצאו ע"ס על המסך דבחי"א שבזכר בקומת ז"א, שהוא רוח, וקומה זו נקרא רישא דגלגלתא. וכן יצאו ע"ס על המסך דבחי' הכתר, בהתכללות מהרשימו דזכר בקומת מלכות, שהיא נפש, וקומה זו נקרא מו"ס. הרי שמתחלת אצילות אין כאן בא"א אלא ב' ראשים, זכר ונקבה, שהם גלגלתא ומו"ס.
וענין ג' הראשים שבא"א, הם נעשו מכח הז' תיקוני גלגלתא שרדל"א תיקן אותם ברישא דא"א. ומכח רדל"א המה באים, כלומר מכח המסך דמלכות דראש ההוא, ולא מכח המסך דראש אריך אנפין. כמ"ש לעיל, אשר המסך דרדל"א דבחינת צמצום ב', שהוא שורש כל המיעוטים שבפרצופי אצילות כלפי פרצופי א"ק, שמסבתו נקרא א"ק בבחי' א"ס כנ"ל, הנה המסך הזה, אינו פועל כלום ואינו ממעט ומצמצם כלום לבחינת ג"ר דגלגלתא, להיותה נתקן בבחינת ג"ר דבינה, שאין הצמצום דה"ת פוגם אותה כלל. כי כל הצמצום הזה הוא רק על אור חכמה כנודע, וג"ר דבינה אינם מקבלים חכמה בלאו הכי, כי הוא תמיד בסוד השתוקקות אחר אור החסדים בלבד, בסו"ה כי חפץ חסד הוא כנודע.
ומכח התיקון הזה, נמצא כח המסך דרדל"א מתגלה באמצע ע"ס דגלגלתא, כלומר מתחת ג"ר שלה, והבדיל בין ג"ר דגלגלתא ובין ז"ת דגלגלתא, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים למים התחתונים. כי על מים העליונים שהם ג"ר דגלגלתא אין כח הצמצום שבמסך שולט כלל, והוא כמו פוסח עליהם, וע"כ נבחנים למים עליונים. אלא כל כחו מתגלה על ז"ת דגלגלתא, שהם בחינת ז"ת דבינה, והם צריכים להארת חכמה להיותם שרשי זו"ן, והמסך ממעט אותם מחכמה. ע"כ נבחנים שהם מתחת הרקיע הזה, כלומר שהרקיע שולטעליהם ומצמצם אותם. והרקיע הזה נקרא קרומא דאוירא, שהוא הראש הב' דא"'א. והנה נתבאר שזה הראש הב' אינו מבחינת אצילותו דמסך דראש א"א, אלא מבחינת כח המסך דראש רדל"א, שפסח על ג"ר דגלגלתא, ונעשה לרקיע מתחתיה, והוציא ז"ת שלה לבחינת ראש בפני עצמה. וזכור זה היטב.
ולפיכך אנו מבחינים בעיקר רק ב' רישין בא"א, שהם גלגלתא ומו"ס, הבאים מסדר האצילות, מב' הרשימות הנכללות זו בזו, ונעשים לזכר ונקבה דראש א"א כנ"ל, שהם מבחינת המסך דמלכות דראש שלו. אבל בחינת הג' ראשים שבו, עיקר הבחנתם הוא רק לבחינת הזווגים דגדלות, דהיינו לצורך הבחן המוחין המתפשטים בסדר הזה, בסוד הט"ס המקוריות, כדי להראות סדר התלבשות חיה יחידה תוך כלי הבינה, שעיקר גילוים הוא בז"ת דבינה, בבחינת ל' דצלם, כמ"ש לעיל. אמנם בסדר אצילות הפרצופים, נבחנים רק ב' רישין לבד, כמבואר.
והנה מבחינת ג' רישין, הם נבחנים בבחינת זה תחת זה. כלומר, שגלגלתא משפיע הארת החכמה למוחא דאוירא, ואוירא משפיע למו"ס, ע"ד שנתבאר לעיל בסדר הנקודות דט' הויות, ע"ש. אמנם מבחינת ב' רישין, הם נבחנים בקומה שוה, כמו זכר ונקבה, להיותם ב' רשימות הנכללות זו בזו, כלומר שצריכות זו לזו. כי הרשימו דזכר, אע"פ שהיא מבחי"א, מ"מ אינה ראויה לזווג להיותה מבחינת התלבשות, דהיינו רשימו הנשארת אחר הזדככות המסך, שאינה ראויה עוד לזווג, כנ"ל בחלקים הקודמים. וע"כ היא צריכה להתכללות העביות דנקבה, שעביותה אינה עכ"פ בחינה האחרונה דפרצוף העליון, שעליה שולטת ההזדככות שבעליון כנודע. ומכח ההרכב הזה נעשה המסך דזכר ראוי לזווג, וכן המסך דנקבה. וכיון שצריכים זה לזה ע"כ נחשבים לקומה שוה (לעיל דף תנ"ה אות י"ד, ודף רצ"ד ד"ה לא מטי).
וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, שהם ב' הקוים ימין ושמאל שלו, שהם ג"כ קומתם שוה. ומכח זה יצאו גם או"א בבחינת זכר ונקבה בקומה שוה, להיותם נמשכים מב' רישין דא"א, שאבא נמשך מגלגלתא, ואמא נמשכת ממו"ס. וזה אמרו "מהראוי היה שעתיק יומין לא יגלה הארתו העיקרית רק ברישא קדמאה שהיא הגלגלתא ואח"כ תאיר זו הגלגלתא במו"ס". דהיינו כנ"ל בבחינת ג' רישין בט' הויות שלהם. "אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בב' רישין כחדא". דהיינו מטעם שכן נאצלו זכר ונקבה בסדר אצילות הראש דא"א, שמהם נמשכים ג"כ או"א זכר ונקבה. וזה שממשיך "כי או"א דתחות דיקנא דא"א, נמשך בהם חיות מהני ב' רישין". כלומר, שזה סדר אצילות הפרצופים זה מזה, שזכר ונקבה דגוף נמשכים מזכר ונקבה שבראש, כמ"ש הרב לעיל בתחילת חלק ה', עש"ה. וזה שממשיך "ולכן הוצרכו הב' רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה אחד וכו' ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד". כלומר, שמתוך שזכר ונקבה אלו, הם בחינת ב' רשימות הנכללות זו בזו כנ"ל, ע"כ הוצרך עתיק להתלבש בהם בהשואה אחת, וע"כ הוצרכו החסד וגבורה דעתיק המתלבש בהם, להכלל ג"כ זה מזה כמוהם.