מד) עוד יש אור ג' המקיף על שניהן, והוא ג"כ הוי'ה במילוי יודין, יֹוָדָ הֵיָ וָיָוָּ הֵיָ, אמנם אופן הניקוד הוא: כי בד' אותיות הפשוטות, הם מנוקדים ע"ד התנועות האותיות, חולם, צירי קמץ, צירי. וששה אותיות אחרות של המילוי, כולם מנוקדים בקמץ תחת כל אות מהם.
מד) אותיות הפשוטות הם מנוקדים ע"ד תנועת האותיות וכו' המילוי כולם מנוקדים בקמץ. הוי'ה זו היא מדרגת גלגלתא עצמה, וע"כ מנוקדת באותיות המילוי שבה בקמצין בלי שום הבחן ביניהם. והוא, כי בחינת הקמץ מורה על קמיצה, ונקודת הפתח הוא ההפוך ממנה, המורה על פתיחת האורות בהרחבה. ושיעור הפתיחה של החכמה תלוי במדת הקמיצה שבכתר. כי כתר פירושו ראש, ששם זווג דהכאה על העביות שבמסך. ולפי גודל מדת העביות וההכאה, נמדד מדת גדלה של הקומה, כמ"ש בחלקים הקודמים. אשר אח"כ היא מתהפכת ממעלה למטה ומתלבשת בכלים, שה"ס הפתיחה של האורות, כי אין תפיסה באור בלי כלי, כנודע. הרי שהקמץ והפתח, הן ב' תנועות הפכות זו לזו, ועכ"ז ערך קומתן שוה מזו על זו, כי לפי גודלה של הקמיצה, כן גודלה של ההתלבשות, שהיא הפתיחה.
ולפיכך כל אותיות המילוי שבהוי'ה זו דבחינת גלגלתא עצמה, הן בקמצין. אבל אותיות הפשוטות, שאינן מורות על מדת עביות של המסך, אלא על בחינת הכלי עצמה, אין שינוי בניקוד שלהן, וגם כאן הן מנוקדות על פי תנועת האותיות, שמשמעותן בחינת חסדים מכוסים, ע"ד שנתבאר לעיל בד"ה מנוקד, ע"ש.