קכז) ובשנה ט' ויום א', נכנס דעת דצלם, אשר בתוך היסוד דתבונה. ונכנס בדעת דז"א, ועטרת יסוד תבונה נכנסת בת"ת דז"א, בשליש ראשון עד החזה שלו. והרי נשלמו כל הג' קוין דז"א: ימין ושמאל ואמצע.
קכז) ובשנה ט' ויום א' נכנס דעת דצלם אשר בתוך היסוד דתבונה ונכנס בדעת דז"א, ועטרת יסוד תבונה נכנס בת"ת דז"א עד החזה. דהיינו כנ"ל, שכל אור הבא מחדש, נמצא מתלבש בכלי העליון של הפרצוף, והאור שהיה שם מקודם לכן יורד לכלי התחתון ממנו, ע"ש. ועתה נשלמו השלישים החסרים לז"א, ויש לו ע"ס שלמות. אמנם האור שבהם נחשב רק לו"ק, כי עוד אין לו האורות הגדלות, שפירושם שיתגלו החסדים בהארת חכמה. כי האורות דקו האמצעי שהם עיקר האורות של ז"א, כי שם מקום הזווג כנודע, הנה הם מסתיימים למעלה מחזה דז"א. כי יסוד דתבונה עם הדעת נתלבשו בדעת דז"א, בראשו, ועטרת יסוד התבונה נתלבשה בשליש העליון דת"ת עד החזה. ומחזה ולמטה ששם מקום גילוי חכמה בחסדים, אין עוד שום התפשטות, עד עלותו למ"ן פעם שנית, כמ"ש לפנינו.
[נחשב רק לו"ק - עי' 1 - פירוש ג', 2]