קד) ואמנם, כשנזדווגה החכמה הנזכר עם בינה, שהיא הגרון, לצורך זו"ן, לא היה ע"ד הנזכר. לפי שהיה מוכרח, שיהיו ב' המאורות האלו בלתי שוין, ויהיה זה גדול מזה, זה מאור הגדול וזה מאור הקטן, להנהיג התחתונים כמ"ש, ולכן בזה הזווג של עתה, לא שימש שם ס"ג רק דרך מעבר לבד, ויצתה הטיפה משם ע"ב. כי כל טיפה אינה יוצאה אלא משם כנזכר, ועברה דרך מעבר בעלמא דרך שם ס"ג, וירדה למ"ה וב"ן של זו החכמה, ושם קבלה ג"כ הארה משניהם, כי הם שרש זו"ן. ואז, משם מ"ה נמשך הז"א, ומשם ב"ן נמשך הנוקבא.
קד) הזווג של עתה לא שימש שם ס"ג אלא רק דרך מעבר לבד, ויצתה הטפה משם ע"ב. פי', כי ידעת שחכמה סתימאה דא"א היא ע"ב דאצילות, והגרון דאריך אנפין היא הס"ג דאצילות. גם ידעת, שהגרון הוא בסוד אחורים על החכמה סתימאה, בסוד כי חפץ חסד הוא. וע"כ כיון שאו"א מקבלים את ג"ר שלהם מבחינת הוי'ה דס"ג עצמה שהוא הגרון, שחוקו להעלים על אור החכמה כנ"ל (דף תת"צ אות מ"ב ועי' באו"פ [מד"ה והענין, כי] שם היטב), ע"כ נמצאים תמיד החסדים מכוסים באו"א עלאין, אע"פ שיש להם ע"ב דהתלבשות. וכל זה הוא מחמת התלבשות טפת הזווג דמו"ס בהוי'ה דס"ג, שהיא הגרון, מבחינת מה שמעלים על אור החכמה.
אבל הזווג של עתה, שא"א העלה את נה"י שלו לחג"ת, שנבחן שעלה החזה דא"א למקום הגרון, ויסוד דא"א למקום החזה, כנ"ל. ונמצא שכל המקום הזה שמן הפה עד הטבור, שהיה מקודם בחינת חג"ת שהוא התפשטות הגרון מבחינת עתיק, הנה נעשה עתה לבחינת נה"י, דהיינו הבחינה שמחזה ולמטה, שאחר הפסק יסוד דעתיק. ונמצא שעם עלית החזה למקום הגרון נפסק בחינת האחורים של הס"ג אשר שם, כי כבר נבחן כמו המקום שלמטה מחזה שכבר נפסק המסך דעתיק. שז"ס שאומר הרב לעיל שיסוד דעתיק נבקע ונסדק לארכו ממטה למעלה (דף תתק"כ אות פ"ט). כי כל אותו ההמשך שיסוד דעתיק מלובש בא"א, דהיינו מן הגרון עד החזה, שהיא כל כח הס"ג להעלים הארת החכמה כנ"ל, הנה עתה מחמת עלית הנה"י דא"א לשם, שבחינת הגרון נעשה לחזה, נמצא מתבטל המסך דיסוד דעתיק לארכו של כל המקום הזה. וזה אמרו "בהזווג של עתה לא שימש שם ס"ג אלא בדרך מעבר לבד". דהיינו כמבואר, שהמסך דס"ג שהיה בכל המקום הזה, נבקע ונסדק, ואין עוד שם המסך דס"ג שיהיה אל האורות במה להתלבש ולהתעלם בהם, שזה מכונה דרך מעבר. כלומר, שאינם מתלבשים בהמסך שבו, והבן.
וצריך שתזכור בכל ההמשך שבכאן כי ענין ההעלם חכמה שבגרון, וענין התלבשות במסך דס"ג, שהם ענין אחד. כי הוא סוד כי חפץ חסד הוא, כנ"ל. גם ענין התלבשות יסוד דעתיק מגרון עד החזה דא"א, הוא ג"כ אותו הדבר, כנ"ל. כי כ"ז נמשך מבינה המקורית דע"ס דאו"י, שיצאה מחכמה ונתנה אחוריה לחכמה, ואת פניה לינק חסדים מאור הכתר. דע"כ יצאה מהראש, שלא יכלה לקבל מא"א, מחכמה דראש. הרי שכל ענין יציאתה מהראש היה כדי להדבק בעתיק, והיינו היסוד העתיק, שנמשך מכחה עד החזה, ועי' בהסת"פ בסוף חלק ח'.