פד) הנה נתבאר לעיל כי א"א הוא עתה נגלה מן הטיבור שלו ולמטה. שהוא שליש התחתון של הה"ת שבו ונה"י שבו. וכאשר רצה להתלבש ע"י זו"ן, שהם הלבושים, שבהם מתלבש חציו התחתון כנזכר, רצה לתקן זו"ן. וכדי לתקנם מה עשה, בתחלה אסף עתיק יומין את ב' פרקין האמצעים של נצח והוד שבו, שהיו מלובשים תוך נצח והוד דאריך, כנז', והעלם למעלה והלבישו את ב' פרקין הראשונים דנצח והוד שלו, המלובשים בחסד וגבורה דאריך כנז' שם.
[או"פ כאן בעיקר מד"ה בתחלה אסף]
פד) א"א הוא עתה נגלה מן הטבור שלו ולמטה. הנה כדי להבין ענין העליות של הפרצופים לסוד העיבור של הזו"ן, המובא כאן בדברי הרב, צריכים להבין מקודם מהות הז"א ונוקביה משורשם. כי צריכים להבין למה כל התיקונים וכל הנהגת העולם, תלוים דוקא בזו"ן, ולא בעליונים מהם. גם מאיזה זו"ן מדברים כאן, שהרי יש ז"ת בכל הספירות, שהם זו"ן דאותה ספירה כנודע. והנה הרב אומר, אשר בע"ס דנקודים נולדה הנקבה (לעיל דף שצ"ו אות ו'), ובעולם האצילות יצא הזכר, שהוא ז"א דאצילות הנקרא הדר, ושם מ"ה החדש דאלפין, כנודע. ונקרא ג"כ מלך השמיני (לעיל בדברי הרב דף תתע"ג אות כ'), שמצרף שם את ז' המלכים דנקודים, עם הדר ומהיטבאל, להמשך אחד בסוד ל"ב נתיבות החכמה, ע"ש. ויש להבין למה הוא מדלג על ג"ר דאצילות, אלא שמדבר מז"ת דנקודים, שהם זו"ן, וכן מז"ת דאצילות, שהם זו"ן, ומצרף אותם למספר אחד, שמונה מלכים.
ודע, כי עיקר המדובר הוא מבחי' זו"ן דע"ס דנה"י דא"ק, שז"ת אלו הם זו"ן השרשיים אל זו"ן דאצילות. כי אחר הסתלקות כל ההתפשטות הראשונה של פרצוף הכתר דא"ק, מפה ולמטה, חזר ונתמלא על ידי ב' הפרצופים ע"ב וס"ג עד הטבור שלו. ומטבור ולמטה נשאר מגולה, שפירושו בלי פרצוף חיצון, שיחזור וימלא אותו באורותיו, את הכלים והרשימות אשר שם. גם ידעת, שקומת בינה דס"ג אשר נתפשטה למטה מטבור, והתחילה למלאות אותם בהארותיה, הנה קבלה מחמת זה מיעוט גדול, כי הה"ת אשר שם נתערבה ונתחברה בה, והיתה לסבה לצמצום ב' ופרסא. כי מחמת התחברות ה"ת בה"ר נתערבה המלכות בכלהו ע"ס עד נקבי עינים, ויצאו אח"פ לחוץ מכל המדרגות. והפרצופים שלמעלה מטבור, שהם ע"ב, נסתיימו במקום החזה. והפרצופים שלמטה מטבור, נסתיימו בסיומא דת"ת. כי מפה עד החזה עמדו ע"ס דס"ג, דהיינו טעמים דס"ג, שיש בהם ע"ב דהתלבשות. ומכח הזווג החדש מהסתכלות עיינין באח"פ, שיצא על הרשימו דטעמים, הנה יצאו אח"פ לחוץ, ולא נשארו שם אלא ג"ע, שסיומא דה"ת בעינים מבחינת התוך, הם במקום החזה, ומחזה עד הטבור יצאו לחוץ מבחינת הטעמים, ושם יצא הראש הא' דנקודים, מטבור עד החזה, שהוא כבר בחינות נקודות. הרי שז' תחתונות דטעמים יצאו מהם לחוץ, והוא בחינת היציאה מע"ס דתוך.
ועד"ז היתה יציאה מע"ס דסוף, כי גם שם לא נשארו אלא ג"ר שלהם, שהם גלגלתא ועינים ונקבי העינים. אבל ז"ת שלהם, יצאו לחוץ מע"ס דסיומא לגמרי, שפירושו שבאו מתחת הסיום דקו א"ס ב"ה, שנקרא מקום בי"ע. ותדע שכל המדובר הוא מקו האמצעי, שהוא מיוחס אל הזווג החדש שנעשה בנקבי עינים דס"ג. כי סוד הצמצום עצמו, שהעלה ה"ת לנקבי עינים, הנה עשה תכף בדרך עליתו ב' קוים, כי הה"ת שנתרשמה בכל ספירה נעשה שם לבחינת שמאל דאותה ספירה, ומהות הספירה והרשימה אשר בה, נעשה לקו ימין דאותה ספירה. וכן בכל ספירה וספירה בדרך עליתה. ואחר שנעשה הזווג בנקבי העינים, ירד האור ממעלה למטה, ועשה קו אמצעי בכל ספירה וספירה. ולפיכך יש להבין עם זה, שב' הקוים הראשונים ימיןושמאל, הנה עדיין ארכם כמו שהיו בצמצום א', דהיינו כבזמן שהם נתהוו. אמנם קו אמצעי, הנה ארכו כבר נמדד בצמצום ב', אשר אין בו אלא גו"ע, והוא בחסר אח"פ. הרי שיש הבדל גדול בשיעור מדת האורך בין קו אמצעי אל הקצוות ימין ושמאל.
ונודע, שגם ז"ת דנקודים, קבלו ג"כ בחינת הארה מהסתכלות עינים באח"פ, אלא שהיה הארה מועטת מאד, שהספיק רק בשביל הכלים שלהם, כי ע"י הארה זו שקבלו, יכלו הכלים דז"ת להתעלות למעלה מהסיום דצמצום ב'. כי הסיום דצמצום ב' הוא בשליש תחתון דנה"י דא"ק. כלומר, שהנה"י דא"ק מתחלקים לג"ש שהם חב"ד חג"ת נה"י. ומתוך שעיקר זו"ן הם בחינת הנצח הוד, כי חג"ת הם רק בחינת ג"ר דחסדים המתחברים להוציא את הנצח הוד, שהם זו"ן דחסדים, והנה הם בחינת שלישים תחתונים שלו, ועל כן, רק הם שיצאו לבי"ע. ואע"פ שגם ז"ת דבינה שהם שורש זו"ן יצאו גם כן לחוץ, אמנם הם אינם עולים בשם, להיותם רק שרשי הזו"ן, ועיקר היציאה הוא רק לזו"ן, שהם ז"ת דנה"י מצד כללותם עם החג"ת, והם רק נצח והוד מבחינת עיקרם ועצמותם, כנ"ל. הרי שסיום דצמצום ב' דא"ק, בעטרת יסוד שלו. גם נתבאר שז"ת דנקודים נתעלו ע"י הארה מועטת אשר קבלו מנקבי עינים, ועמדו למעלה מפרסא, והבן זה היטב. כי אם היו מקבלים אור העינים כמו הג"ר, היו נמשך גם בהם הקו האמצעי כמו בג"ר דנקודים, ואז לא היו נשברו. אלא קו אמצעי לא נתפשט בהם כלל, רק הארת כלים בלבד, כדברי הרב (דף ת"ב אות י"א ודף תי"ב אות כ"ב) שזה הספיק רק על ב' הקוים הראשונים שלהם בלבד, ולא על קו האמצעי.
והנך מוצא בע"ס דנה"י שהם ע"ס דנקודים, המלבישים למטה מטבור דא"ק, והם רק בחינת נה"י בערכו, כנודע. אשר ג"ר שלהם, שהם בחינת גו"ע דנה"י אלו, היו מתוקנים לגמרי בתיקון קוים, שהם החלק מטבור ולמטה עד סיום הת"ת. אמנם אח"פ שלהם, שהם ז"ת, לא נתקנו בקו אמצעי כלום, אלא בב' הקוין נצח והוד, שהם ימין ושמאל דקצוות, שהם קבלו הארה מועטת ונתעלו למעלה מפרסא דסיומא.
וע"כ באצילות, שהפרצופים חזרו ונתקנו מבחינת נקבי עינים כמו בנקודים, דהיינו בשעת הקטנות דכל אחד ואחד כנודע, נעשה בכל מדרגה ב' בחינות סיום. א', מבחינת הארת כלים דהסתכלות עינים באח"פ כנ"ל. שמכח הארה זו יצאו נצח והוד בג' שלישים, כי יש להם גם בחינת אח"פ דקטנות, שקבלו הז"ת דנקודים מאור עינים, שהספיק להגביה אח"פ שלהם לאצילות למעלה מפרסא. וב', מהארת הקו האמצעי, שהוא אור העינים שנמשך רק בג"ר, אשר הוא חסר שליש תחתון מתחילת אצילותו אפילו בנה"י דא"ק, כנ"ל. ובנקודים הם נבחנים גם לחג"ת נה"י, כי יסוד לא יצא שם, אלא רק שליש תחתון דת"ת לבד. כי הג"ר מסתיימים בשליש תחתון דת"ת. והענין הוא, כי פרצוף הנקודים מצד הקטנות, נבחן הכתר לראש, ואו"א לתוך עד הטבור, וז"ת למטבור ולמטה לע"ס דנה"י, בערך פרצוף הכללי של הנקודים עצמם. אלא מתוך החסרון אור שלהם, נבחנים רק לז"ת.ועוד שבערך או"א דגדלות, שהם חזרו לראש, נבחנים הז"ת, לבחינת תוך סוף דגופא, שהם חג"ת נהי"מ. אמנם בערך הפרצוף מצד הקטנות, הם רק ע"ס דנהי"מ. אשר ב' הקוים שלהם, שהם חח"ן שבקו ימין שהוא נצח, ובג"ה שבקו שמאל שהוא הוד, הם שניהם קבלו הארת כלים. וקו האמצעי שהם דת"י, הוא חסר שם לגמרי, כי ע"כ כתב הרב שכל סבת השבירה היתה משום חסרון תיקון קוין. ולפיכך כל פרצופי הב"ן של אצילות שהם מהכלים הישנים של הנקודים, אין להם אלא ב' קוין שהם נו"ה בע"ס דסיום שלהם. כי עיקר בנין הפרצוף הוא מכח הקטנות, דהיינו מבחינת ה"ת בעינים. ומבחינה זו, חסר קו האמצעי לגמרי בע"ס דנה"י, וסיומו של קו האמצעי הוא עם סיום הטבור כמבואר, דהיינו במקום סיומא דאו"א עלאין.
ועם זה תבין דברי הרב, שנולדה הנקבה תחלה. כי מבחינת הקטנות דהסתכלות עינים באח"פ שיצאו ע"ס דנהי"מ חסרי הקו האמצעי, משם נעשו כל בחינת הנוקבין דאצילות חסרי הקו האמצעי, כנ"ל. אמנם יש כאן עוד ענין יותר עמוק. כי בעת שנה"י דא"ק עלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, וקבלו האור החדש דבקע לפרסא, הנה חזר והעלה את אח"פ שנפלו מכל המדרגות, והשפיע האור הזה דרך הטבור, והשיב את או"א דנקודים אל בחינת הראש דכתר. וכן העלה את ב"ש תתאין דנצח והוד שלו, המכונים ו' ונקודה, והשפיע אותם לאו"א, שאז הזדווגו עליהם או"א, והולידו אותם בכל שלימותם, עד שנתפשטו לבי"ע, כנודע. הנה כל התיקון הזה, נבחן לתיקון הנקבה, כי כל הפרצוף הזה היה בסוד הנקבה, כנ"ל. אלא משום החסרון תיקון קוים, ע"כ לא יכלו להתקיים ונשברו. וחזרו אח"כ לתיקונם ע"י המ"ה החדש.
וזכור היטב ענין ב' הסיומים שיצא מכח ה"ת בעינים. א', הסיום של קו אמצעי דכל פרצוף, שבפרצופים שלמעלה מטבור, הוא מקום החזה, ולמטה מטבור הוא מקום היסוד. ואת הסיום דב' הקוין ימין ושמאל, שיש להם אח"פ שלהם מכח הארת כלים של נקבי עינים, שהם מסתיימים בפרצופים העליונים במקום הטבור. ובפרצופים שלמטה מטבור, הוא במקום אצבעות רגלים. וההפרש הזה ממקום סיום דקו אמצעי עד מקום הסיום דקצוות נקרא בשם עקבים. וז"ס עקבתא דמשיחא, הרומזים על ב"ש תחתונים דא"ק, שהם ממקום היסוד שלו, שהוא בפרסא דאצילות, עד מקום של צמצום א', שהוא בעולם הזה. וז"ס הכתוב, אשר חרפו עקבות משיחך, וכו'. וז"ס עקביים דלאה הנכנסים בכתר רחל, בסו"ה עקב ענוה יראת ה', כמ"ש כל זה במקומו [1, 2].
ועתה תבין סוד מ"ה החדש, שהוא הדר מלך השמיני. כי אחר שנשברו הכלים דז"ת דנקודים פנים ואחור, ובאו אח"כ בתיקון העיבור, אשר ע"י עלית נה"י לחג"ת נתערבה הה"ת בה"ר גם בבחינת הז"ת, וגם הם נתקנו בתיקון קוים. נמצא שנתקן בחינת קו אמצעי גם בע"ס דנה"י, והנה גם הם כמו הג"ר דנקודים. אמנם גם כאן אין האור דה"ת שבנקבי עינים נמשך יותר מבחינת ראש תוך, כמו בנקודים, וע"כ נמצא הקו האמצעי של הנה"י, שחסר שליש תחתון. כיב' קוין ימין ושמאל, שהם נצח והוד, יש להם ג"ש שלימים, כי יש להם בחינת הארת כלים מעת הנקודים, כנ"ל. אבל הקו האמצעי שהוא היסוד, שאין לו שורש מצמצום א', ותחלת אצילותו הוא מנקבי עינים, ע"כ הוא חסר שליש תחתון, כנ"ל באורך.
והנך מוצא שכאן באצילות יצא בחי' הזכר, דהיינו במ"ה החדש, כי נעשה תיקון קוים גם בקו אמצעי דנה"י, אמנם בעת הנקודים לא יצאה כי אם הנקבה, כי שם לא יצאו אלא רק ב' הקוין נצח הוד, כנ"ל. וזהו שנעשה רק עם יציאת הזו"ן, שהם בחינת ז"ת דנקודים, שהם בכללם רק ע"ס דנה"י כנ"ל. אמנם בהפרצופים העליונים, שהם א"א ואו"א וישסו"ת דאצילות, שהם מבחינת למעלה מטבור, הנה כבר היו להם תיקון קוים משורשם בג"ר דנקודים, וע"כ ענין תיקון קוים בבחינת ע"ס דנה"י, לא יכול להתגלות בהם. אלא רק בז"א, שהוא בחינת ז"ת דנקודים, ובחינת למטה מטבור, כנ"ל. הרי שבנקודים נולדה הנקבה. ובאצילות עם יציאת ז"א נולד הזכר.
וע"כ מצרף הרב לעיל את ז"א של אצילות לבחינת מלך השמיני של ז"ת דנקודים, כי הם ענין אחד, דהיינו תיקון נה"י, אשר בז"ת לא עלה התיקון אלא אל הנקבה, וגם תיקון זה לא נתקיים שם, אלא רק אחר התחדשותם באצילות, בפרצופי הנוקבין דאצילות, אשר עיקר המתקן אותם הוא המ"ה, דהיינו ז"א. באופן שאותם ז' המלכים שלא נתקיימו בנקודים, חזרו ויצאו בבחינת ז"א ונוקבא דאצילות שנעשה עתה בהם תיקון קוים, שה"ס היסוד, כנ"ל. הרי שהם המשך אחד.
גם תבין עתה, למה עיקר התיקון והנהגת העולם הם על ידי ז"א ונוקביה. כי נתבאר שהם יצאו לחוץ מע"ס דנה"י דא"ק בעת צמצום ב', ונעשה שם לבחינת למטה מפרסא דאצילות כנ"ל. אשר תיקון ראשון הגיע להם ע"י נה"י דא"ק, שע"י האור חדש דבקע לפרסא, חזר והעלה אותם מבי"ע, והשפיע אותם בסוד הזווג אל או"א דנקודים, ולא נתקיימו שם, וחזרו לבי"ע. וע"י נה"י דא"א, הם שוב נתעלו מבי"ע, ויסוד דא"א שוב השפיע אותם לאו"א דאצילות, כמ"ש לפנינו. וכאן הם מתחילים לקבל התיקון שלהם, שהוא יגמר בביאת המשיח.
הרי שכל החסרון הראשון, היה מה שנה"י דא"ק היו מגולים בלי מילוי, וע"י הנקודים עצמם לא נתקן אלא בחינת נה"י אלו עד היסוד כנ"ל. אמנם ב"ש תחתונים שלו, נפלו לבי"ע. והנה עליהם סובב כל התיקון עד גמירא, והם ז"א ונוקבא השורשיים, כנ"ל. הרי שאין יותר מה לתקן, אלא אלו הזו"ן השרשיים. וכל הג' עולמות בי"ע, שהם בסוד, זה לעומת זה, המה התפשטות של הנוקבא דז"א כנודע. וע"כ תלוים כל התיקונים וכל הנהגת העולם רק באלו הזו"ן.
בתחלה אסף עתיק יומין את ב' פרקין האמצעים של נצח והוד שבו וכו' והעלם למעלה. וצריכים להבין מאד ענין העליות האלו. גם מה הפירוש שראה א"א עתה שנה"י שלו מגולים ורצה להלביש אותם. ומה היה חסר לו, אם לא הלביש אותם.ובעיקר צריכים להבין, למה לא הלביש אותם עד עתה, ומי גרם עתה שירצה להלביש אותם.
אמנם דברי הרב מפוזרים מאד, וצריכים לקבצם למקום אחד, שאז יצא לנו ענין שלם בהבנה שלימה. ודע, כי עוד קודם זה, היו הקדמות חשובות מאד ללידת ז"א, שביאר אותם במקומות מפוזרות. כי תחלה היה כאן ענין עלית ישסו"ת למ"ן לאו"א עלאין, כדי לקבל נה"י שהם אח"פ הנפולים שלהם, ומוחין דגדלות מקומת נשמה שזוהי בחינת זווג א' על המ"ן דז"א. כמו שידעת, שגדלות דעליון, דהיינו העלאת אח"פ הנפולים דעליון, הם ממשיכים עמהם את גו"ע דתחתון הדבוקים עמהם, כנ"ל בחלק ט'. וע"כ מקבלים גו"ע דתחתון, הזווג הראשון עוד בעלי עליון שלהם, דהיינו בשעה שהעליון העלה אח"פ הנפולים שלו, ונכלל בהזווג בעלי עליון, כנודע. באופן שבעת שישסו"ת עלו ונתכללו בזווג דאו"א עלאין, והמשיכו לשם את אח"פ הנפולים שלהם, שבהם דבוקים גם הגו"ע דזו"ן, ואו"א נזדווגו על ב' מיני מ"ן הללו, נמצא כי כמו שישסו"ת קבלו על המ"ן שלהם קומת מוחין דנשמה, כמו כן גם גו"ע דזו"ן הדבוקים באח"פ דישסו"ת, קבלו ג"כ את קומת הזווג על המ"ן שלהם דגו"ע. שזה מכונה זווג הא' שעל המ"ן, שעדיין אין המ"ן יכולים לקבל שם שום ציור דעובר, אלא שהעליון, שהם ישסו"ת, מקבל פי שנים, חלקו עצמו וחלק הז"א. ואח"כ אחר שישסו"ת יורדים למקומן, אז הם מזדווגים על המ"ן הללו דגו"ע דז"א, ונותנים לו את הציור דעיבור. [כי תחלה וכו' - עי' תש' קמ"ה, קע"א גורם ו']
אמנם כאן בז"א, אע"פ שישסו"ת כבר ירדו למקומם, עדיין לא יכלו להזדווג על המ"ן דז"א ליתן לו את הציור דעיבור. כי כמו שבזו"ן דנקודים היו ג' שותפים בעת אצילותו, שהם נה"י דא"ק ואו"א דנקודים. הנה בהכרח, שהאורות והכלים והניצוצין של זו"ן אלו אחר שבירתם, נתחלקו ג"כ לג' בחינות של גו"ע. שהם גו"ע הדבוקים באח"פ דנה"י דא"ק, וגו"ע הדבוקים באח"פ דאבא, וגו"ע הדבוקים באח"פ דאמא. והנה ישסו"ת בכללותם נבחנים רק לבחינת אמא, כנודע. וא"כ לא נתעלו עם אח"פ שלהם רק בחינת גו"ע הדבוקים באח"פ דאמא. ונמצא חסר כאן ב' החלקים דז"א, שהם גו"ע הדבוקים באח"פ דנה"י דא"ק, וגו"ע הדבוקים באח"פ דנה"י דאבא דנקודים. הרי שאע"פ שישסו"ת כבר ירדו למקומם, עדיין לא יכלו לתת לזו"ן את הציור דעיבור. [3, 4, 5]
וכבר נתבאר בדבור הסמוך, שענין יציאת ז"א דנקודים, ויציאת זו"ן דאצילות, הם ענין אחד ממש. דהיינו להעלות את הב"ש תחתונים דנה"י דא"ק, שנפלו לבי"ע בעת צמצום הב'. שב"ש אלו, הם הבחינות דזו"ן הצריכים תיקון, ובלעדם נמצאים הנה"י דא"ק מגולים, שפירושו שהם חסרים המילוי אורות שלהם, כנ"ל. ותחלה נתקנו ב"ש תחתונים אלו בסוד הנקבה שנולדה תחלה כנ"ל, שמשם הגיע התיקון רק לבחינת ג"ר שלהם לבד, אבל לבחינת ז"ת שלהם, שהם עיקר זו"ן, לא נתקיים התיקון משם. וע"כ המה צריכים להתתקן עתה באצילות. הרי כי אותם ב"ש תחתונים שהתחיל תיקונםבנקודים שנתעלו שמה לאצילות, וחזרו ונפלו לבי"ע, הם עצמם צריכים כאן להתתקן פעם שנית בסוד מ"ה החדש, כדי שתיקון זה יתקיים בהם. ולפיכך כל אותם הסדרים שנתחברו בנקודים לאצילות ז' המלכים, הנה הם מחויבים לחזור ולהשנות כאן באצילות פעם שנית, בלי שינוי של משהו. וזכור זה היטב, כי על זה היתד מובנים כל דברי הרב בעי"מ דזו"ן.
ונודע, שעיקר כל התיקונים של ז"א, אינם אלא ע"י אמא, שהיא קומת בינה. כי האור ישר ואור חוזר, אינם זזים זה מזה אף משהו, וכל הענינים הנוהגים בע"ס דאו"י, מקובלים אותם הסדרים גם בע"ס דאו"ח בלי שינוי. וכיון שזו"ן דע"ס דאו"י נאצלו מן הבינה דאו"י, הנה כן בכל הפרצופים שבעולמות, נמצאת תמיד קומת הבינה שמתקנת את הז"א. וזכור זה.
ולפיכך אחר שישסו"ת נתקן כולו, וקבל את קומת הבינה כנ"ל, נעשה המצב שוה להמצב דפרצופי א"ק בעת שנזדכך שם קומת הטעמים דס"ג, ויצאה קומת הנקודות דס"ג, שהיא קומת בינה דא"ק, כנודע. והנה נתבאר שם בדברי הרב (דף שצ"א אות ב') שהנקודות דס"ג דא"ק, ירדו ונתפשטו עד רגלי א"ק. ועי' דף שצ"ו אות ו' ונתבאר שם שע"י ירידה זו של הס"ג, היא נתחברה בה"ת, אשר אח"כ, אחר שנזדכך המסך שלה, העלתה הה"ת לנקבי העינים עם הרשימות דנה"י דא"ק. שמתחלה נעשה שם הזווג דקטנות בסוד הסתכלות עינים באח"פ. ואח"כ נעשו הנה"י דא"ק למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק, ויצא אור חדש דבקע לפרסא, וירד למטה מטבור דא"ק. שמתחלה האיר דרך הטבור והשיב את או"א דנקודים לבחינת ראש. ואח"כ העלה מבי"ע את ב"ש תחתונים שלו שנפלו שמה, המכונים ו' ונקודה, והאיר אותם אל הפה דאו"א דנקודים, אחר שחזרו או"א להיות ראש, כנ"ל. ואז נזדווגו או"א על המ"ן האלו, שהם בחינת זו"ן, והולידו אותם בקומה שלימה דנרנח"י, כמו שנתבאר שם, עש"ה. כי אין המקום להכפיל הדברים.
[דף שצ"א אות ב' - גם א', ג' עם או"פ]
והנה ממש אותו הסדר חזר ונשנה כאן. כי אחר שנשלם ישסו"ת עם קומת בינה, הנה דרכה לתקן ולהאציל את הז"א, ע"ד הבינה דאו"י. והנה תחלה האירה הארתה לנה"י דא"א דאצילות, בדומה לנקודות דס"ג שהאירו לנה"י דא"ק עד סיום רגליו. שע"י הארה זו עלו נה"י דא"א למ"ן לע"ב ס"ג העליונים שלו. גם נתעורר הבחינה שכנגדו בא"ק, שהם הנה"י דא"ק, ששוב עלו למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק. וחזרו ע"ב ס"ג פב"פ, ונזדווגו על המ"ן דנה"י דא"ק, כבתחלה בעת הנקודים, והולידו אור חדש דבקע לפרסא. כי הארת ע"ב מורידה הה"ת מעינים, שהוא כל הכח דצמצום ב', וממילא נבקע הפרסא, כלומר שהצמצום הב' מתבטל לשעתו, כנודע. וטפת הזווג מן ע"ב, ה"ס מיין דוכרין, וה"ס המוחין הנמשכים משם מפרצוף לפרצוף עד לעתיק דאצילות. ואז מתבטל ג"כ הפרסא דעתיק, שהוא במקום סיום היסוד שלו, במקום החזה דא"א, כנ"ל בדיבור הסמוך, שהמסך דסיום דצמצום ב', עומד במקום היסוד דכל פרצוף, עש"ה. ותדע שז"ס הפרסא גו מעוהי שיש בכל פרצוף במקום החזה. כי שם מסתיים התלבשות העליון בתחתון, כי היסוד דעליון עומד במקום החזה דתחתון שלו. והנקודה דצמצום ב', שהיא נקודת הסיום דעליון, עושה שמה הפרסא דסיומא דקו אמצעי של העליון. באופן, שכמו שהפרסא שבין אצילות לבי"ע, הוא סיום רגלים של הפרצוף גופיה, כן הפרסא שבגוימעוהי הוא סיום דקו אמצעי דעליון המתלבש בתחתון והבן. וכבר הארכנו בזה לעיל בסוד ס' ום' ע"ש. [6, 7, 8; בדיבור הסמוך - כאן ד"ה וזכור היטב]
והנה אחר שהשפיע טפת הזווג לעתיק דאצילות, ובקע לפרסא דסיום שלו, שה"ס היסוד שלו העומד במקום החזה דא"א, נמצא א"א ועתיק שמתחברים לפרצוף אחד, כי נתבטל הגבול שביניהם המבדילם זה מזה, שה"ס היסוד דעתיק. ונמצא שכל המקום הזה אשר הנה"י דעתיק נתלבשו בא"א, שהם חג"ת נה"י דא"א, נעשו עתה לבחינת נה"י דא"א. כנודע, שחג"ת דעתיק מתלבשים בג"ר דא"א, ונה"י דעתיק בחג"ת דא"א. ועתה שא"א נעשה אחד עם עתיק, הרי נה"י דא"א עלו לבחי' חג"ת הקודמים, כמו נה"י דעתיק, וחג"ת דא"א עלו לבחי' ג"ר הקודמים כמו חג"ת דעתיק, והבן. וז"ש הרב שנה"י דא"א עלו לחג"ת שלו, כלומר שקנו אותה מדרגה כמו נה"י דעתיק, העומדים בחג"ת שלו, ונעשו הנה"י לחג"ת.
וזה אמרו "אסף עתיק יומין את ב' פרקין האמצעים של נצח הוד שלו, שהיו מלובשים בנו"ה דאריך, והעלם למעלה, והלבישו את ב' פרקין הראשונים דנו"ה שלו, המלובשים בחסד וגבורה דאריך". דהיינו כמבואר, כי אחר שעתיק קבל טפת הזווג דע"ב עליון דבקע לפרסא, הנה נתבטלו ב' בחינות הסיום שלו דצמצום ב', הן בחינת הסיום דקו האמצעי שהוא היסוד שלו והן בחינת הסיום דאצבעות רגלים, שהוא הפרסא שבין אצילות לבריאה. אשר ע"י בקיעת הפרסא דסיומא של קו האמצעי, העלה את בחינת נה"י דא"א לבחינת חג"ת הקודמים כנ"ל, ונמצא בזה שגם הב' שלישים האמצעים שהיו מלובשים בתוך הנה"י אלו דא"א, עלו ג"כ לשלישים עליונים דנו"ה דעתיק, שהיו מלובשים שם בחג"ת דא"א. ועם הביטול דפרסא דבחינת הסיום של אצבעות רגלים, נמצא שהעלה את ב"ש נו"ה שלו שהיו בבי"ע, והביאם אל מקום ב"ש אמצעים לאצילות. כלומר שהב"ש תחתונים דבי"ע, נעשו לב"ש תחתונים באצילות. וצריך שתזכור כאן סדר התלבשות דנה"י דעתיק בא"א דאצילות. אשר ג"ש העליונים דנה"י דעתיק, מלובשים בחג"ת דא"א. וג"ש אמצעים דנה"י דעתיק מלובשים בנה"י דא"א. וב"ש תחתונים דנה"י דעתיק מלובשים בבי"ע, בסוד דדי בהמה.
ותדע, שעם עלית ב"ש תחתונים דעתיק, מבי"ע, עלו בחינת זו"ן ג"כ. כי ידעת, שב"ש אלו הם בחינת זו"ן עצמם. אשר בנקודים העלה אותם נה"י דא"ק, אחר שקבל האור חדש דבקע לפרסא, והשפיע אותם לפה דאו"א, שנקראים ו' ונקודה, כנ"ל. וכאן, אחר שבה"כ ואחר תיקון דעתיק דאצילות, שהוא מלביש כל קומת נה"י דא"ק, ע"כ הוא נבחן עתה כמו הנה"י דא"ק עצמו, כי ז"ס שב"ש תחתונים שלו אינם באצילות אלא בבי"ע, מה שלא יארע זה בשום פרצוף מפרצופי אצילות. והוא משום שהוא קבלבחינת נה"י דא"ק עצמו, להיותו המלבוש הא' שלו. וע"כ אותן ו' ונקודה, שבזמן הנקודים היו דבוקים בנה"י דא"ק כנ"ל, הנה עתה הם דבוקים בנה"י דעתיק. ואלו הם הב"ש תחתונים דנו"ה, שעלו לב"ש אמצעים דעתיק, והיו לבחינת אצילות.
וזה אמרו "היסוד דעתיק אין בו עליה כי הוא מסתיים בחזה דאריך". הנה להלן אומר, שנתבקע יסוד דעתיק וכבר נתבאר ענין בקיעת יסוד דעתיק, שהוא ביטול הפרסא דסיום של קו האמצעי דעתיק. שע"י כן נעשה א"א ועתיק לפרצוף אחד, ונמצאים נה"י דעתיק, שנעשו לבחינת נה"י של א"א. וז"ש, שליסוד דעתיק אין בו עליה, כי הוא נעשה ליסוד דא"א, והבן.
וזה אמרו "א"א אסף את נה"י שלו המגולים והעלם למעלה בחג"ת שלו". כמו שנתבאר לעיל, ע"ש. וזה אמרו ענין "עליות והתכללות עתיק ואריך מהם ובהם". כי אע"פ שנעשו לפרצוף אחד, מ"מ באים בחשבון גם הבחינות המובדלות שבכל אחד, והוא כי אין העדר ברוחני, וע"כ גם הבחינות הקודמות מאירות, גם בעת התיחדותם לאחד. ונבחן שגם חג"ת דא"א נמצאים במקומם, והם מלבישים לשלישים עליונים דנה"י דעתיק, ונה"י דא"א על חג"ת שלו, כמ"ש הרב ע"ש. אמנם זה אינו סותר למ"ש הרב שחג"ת עלו למקום ג"ר, וכן שעתיק וא"א נעשו פרצוף אחד, כמבואר.
וזה אמרו "חג"ת דאריך עלו תחלה למעלה במקום תלת מוחין דאו"א ונעשו מוחין להם". כמ"ש לעיל שסולם המדרגות אינו משתנה לעולם, ואי אפשר לפרצוף אחד שיעלה למעלה ממקומו, בעת שאין עליה לכל הפרצופים עד א"ס ב"ה, מטעם שנתבאר לעיל.
וזה אמרו "נבקע ונסדק לארכו מלמטה למעלה ומתגלים החסדים שבתוכו". שמתחלה נבקע הפרסא שבין אצילות לבריאה, שבזה שבו ב"ש תחתונים דעתיק לבחינות ב"ש תחתונים דאצילות, ואח"ז נבקע גם הסיום דקו האמצעי שהוא יסוד דעתיק, ואז עלו ב"ש אמצעים דנו"ה דעתיק ביחד עם נה"י דא"א,לבחינת ב"ש עליונים דנו"ה דעתיק ולבחינת חג"ת דא"א. אמנם האמת הוא שכל אלו באים בבת אחת, אלא לשם הסברה, הוא מפרש כן, והבן. [8, 9, 10]
ומ"ש הרב, שמכח העליות נתרבה שם האור מאד, ואין כח ביסוד דעתיק לסבול כ"כ אורות, ולכן נבקע ונסדק לארכו וכו', אין הפירוש, כי העליה גרמה לביטול המסך דיסוד דעתיק. כי אדרבה, שביטול דיסוד דעתיק גרם לעלית המדרגות, כנ"ל. אלא הכוונה היא לענין עמוק מאד, דהיינו על מה שאומר שנסדק לארכו מלמטה למעלה, שה"ס גילוי בחינת החכמה, המיוחד רק ליסוד דעתיק, בסוד שהוא צר ואריך. שזה נעשה ע"י ריבוי האורות שעלו שם, שפירושו עליות הרשימות של גו"ע הכלולות בב"ש תחתונים דנו"ה כנ"ל. שגו"ע אלו ה"ס ו' ונקודה, והם בחינת חג"ת נה"י דזו"ן, כי גלגלתא היא חג"ת, ועינים הם נה"י, כנודע. והם נכללו בב"ש האמצעים ובנה"י דא"א, שעלו לחג"ת דא"א כנ"ל, ומכחם נעשה הזווג ביסוד דעתיק מניה וביה, ונתגלה בחינת האורך שבו, שה"ס הארת חכמה, המכונה אורך. וזה אמרו שנסדק יסוד דעתיק לארכו מלמטה למעלה, שיורה על זווג דמסך עם אור העליון, שמעלה או"ח ממטה למעלה.
וזה אמרו "ומתגלים החסדים שבתוכו, ואז בין החסדים ובין הגבורות שבו, הם בגילוי ואין ביניהם שינוי". דהיינו כמבואר, שע"י הזווג הנ"ל, שנסדק המסך לארכו, הנה האירה אור החכמה בהחסדים, והחסדים נתגלו עם הארת חכמה. וכבר ידעת שכיסוי החסדים פירושם, שנמנעים מגילוי חכמה, וגילוי החסדים, פירושו שהארת חכמה נתגלה בחסדים.
וזה אמרו "ולכן עתה שכולם מגולים וכו' מאבא לבד ונכלל עמו יש"ס, וכו' מבינה לבד ונכללת עמה התבונה, כי כל החסדים הם בהשואה". כי בעת שאו"א מלבישים לחג"ת דא"א עד החזה, וישסו"ת מלבישים מחזה ולמטה. הנה אז כל החסדים שבאו"א עלאין הם מכוסים, כי אין גילוי לחסדים בחג"ת דא"א שלמעלה מחזה, משום אחורים של מסך דיסוד דעתיק המעכב על גילוי חכמה, מטעם שנתבאר לעיל (דף תרצ"ד אות יוד). וע"כ, גם או"א עלאין המלבישים לחג"ת דא"א, גם בהם אין הארת חכמה מתגלה בחסדים. וכל החסדים המגולים דאצילות מתגלים רק ע"י ישסו"ת, שהם מלבישים למטה מחזה דא"א, אחר שנפסק יסוד דעתיק. וזהו המחלק לאו"א וישסו"ת לב' פרצופים נבדלים זה מזה. אמנם עתה, שנתבטל כל האחורים דיסוד דעתיק, ונה"י דא"א עלו למקום חג"ת, וחג"ת דא"א עלו לג"ר, הרי כל המקום שמפה דא"א עד הטבור הוא כולו מתחת החזה, ונחשב לנה"י דא"א, וע"כ יכולים החסדים להתגלות שם בהארת חכמה. וא"כ, אין עוד שום חילוק בין ישסו"ת לאו"א, ושניהם נעשים פרצוף אחד. ויש כאן עמקות יותר גדולה בענין חזרתאו"א וישסו"ת לפרצוף אחד, שיתבאר בע"ה להלן [11 - ד"ה וצריך לזכור]. [12, 13]
וזהו אמרו "שיעור או"א בכל בחינות שהם ישסו"ת וכו' לא הוצרכו גם הם לאסוף רגליהם כמו עתיק ואריך". פי', כי גם או"א קבלו טפת הזווג דאור חדש דבקע לפרסא, שהוא ע"י הזווג דחיך וגרון דא"א, כמ"ש לקמן. והנה אז נתבטל גם הפרסא דגוי מעוהי דאו"א, שהוא בחינת הסיום דצמצום ב' שביסוד דאו"א, המסתיים במקום החזה דישסו"ת, שמסך הזה מבדיל אותם זה מזה לב' פרצוצים מיוחדים. ואז נעשו גם ישסו"ת ואו"א עלאין לפרצוף אחד. ונמצא גם כאן כמו בא"א, אשר נה"י דישסו"ת עלו ונעשו עתה למעלה לנה"י דאו"א, דהיינו במקום חג"ת של עצמם, וחג"ת שלהם, עלו למעלה למקום ג"ר של או"א, דהיינו כמו שנתבאר בנה"י דא"א שעלו לחג"ת שלו. אלא שישסו"ת עלו למקום אמא עלאה, באופן שאבא ויש"ס נעשו פרצוף אחד, ואמא ותבונה נעשו ג"כ פרצוף אחד, (כנ"ל בדברי הרב אות פ"ח). ונמצא משום זה, שכל אותה המדה שתפסו או"א וישסו"ת בא"א מקודם זה, בעת שהיו ב' פרצופים, דהיינו מגרון שלו עד הטבור, נמצאים תופסים גם עתה, אחר שנעשו לפרצוף אחד. וז"ש שלא הוצרכו לאסוף רגליהם כמו עתיק ואריך ארוכי הקומה. כלומר שאו"א וישסו"ת נמצאים עומדים באותו המקום שעמדו מקודם, וכל השינוי שנעשו בהם, הוא ששבו או"א וישסו"ת פנים בפנים בקומה שוה.
והרב מדייק בזה להורות, כי ענין עליות נה"י לחג"ת דא"א, הוא גורם שם שינוי גדול וחשוב. כי מדת נה"י שלמטה מטבור, עלו ונעשו לבחינת חג"ת שלמעלה מטבור, ועליה זו גרמה להתכללות נה"י דז"א בחג"ת שלו, שה"ס עלית ה"ת בה"ר. שהיא שורש כל התיקון הנרצה בעיבור ההוא, כנ"ל. אמנם עליות נה"י דישסו"ת לחג"ת דישסו"ת לא גרם כלל לשום שינוי חשוב, כי סוף סוף הן הנה"י והן החג"ת של ישסו"ת הם שניהם בחינת חג"ת שלמעלה מטבור, ושניהם הם בחי' ס"ג. וע"כ עיקר התיקון שנעשה שם, הוא שע"י עלית ישסו"ת לאו"א חזרו שניהם לפרצוף אחד, ויכולים גם או"א להשפיע חסדים מגולים כמו הישסו"ת, כנ"ל בדברי הרב אות פ"ט ואות צ'.