עח) כלל העולה, כי ה' ראשונה של השם, היא שם ס"ג א' כולל י"ס פנימית וחיצוניות, ונקרא תבונה, ויש בה ג"ר הנקרא בינה, וו"ק הנקרא תבונה, ומלכות שבה נקרא תבונה, וחיצוניות נה"י של המלכות זו נקרא ג"כ תבונה.
עח) כלל העולה כי ה' ראשונה של השם היא שם ס"ג א', כולל י"ס פנימיות וחיצוניות, ונקרא תבונה. כדי להבין היטב הכלל הזה, צריכים להבין ענין ההפרש של או"א וישסו"ת על בוריו. והנה מקור ההתחלקות של או"א וישסו"ת, מובא בדברי הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו'), שהשם ס"ג דא"ק, אשר לא נתפשט מטבור ולמטה למ"ה וב"ן, הוא בחינת טעמים, והוא בערך או"א. וזה החלק של הס"ג, שנתפשט למ"ה וב"ן דא"ק עד סיום רגליו, הוא בחינת נקודות, ובחינת ישסו"ת בערך הטעמים, עש"ה. ונתבאר שם כי התפ"א דס"ג, שהיה בו קומת ע"ב דהתלבשות, הוכרח להסתיים בשוה עם רגלי ע"ב, דהיינו למעלה מטבור דא"ק. אלא בחי' הנקודות דס"ג, שנזדכך לקומת בינה בלבד, בלי התלבשות הע"ב, היא אשר נתפשטה מטבור ולמטה דא"ק, ונתחברה שם עם הה"ת, ע"ש באו"פ. והנך רואה ההפרש הגדול מהטעמים, שהם קומת או"א עלאין, שהם לא נתחברו מעולם עם הה"ת, וצמצום ב' לא שלט בהם כלל. לבין הנקודות דס"ג, שהם קומת בינה בלבד, בלי התלבשות דע"ב, שבהם נעשה השרש להתחברות ה"ת בה"ר, דהיינו הצמצום הב'. והנה אח"כ כשעלה ה"ת, ונעשה הזווג בנקבי עינים דס"ג, נעשה מתחלה הזווג על הרשימות של הטעמים, שקומתם נתפשטה מפה דס"ג עד הטבור, והוא נבחן בשם עקודים. כי להיותם באים מרשימות וטעמים, הנה אין בהם שום רושם דצמצום ב' שנקרא נקודים, והם נחשבים לבחינת ג"ר של הבינה דא"ק. אלא מטבור דא"ק, שהוא ג"כ הטבור דס"ג, משם ולמטה יצאו ע"ס דנקודים, מבחינת ה"ת בעינים.
והנך מוצא כאן ג' חלוקות בענין החיבור דה"ת בעינים. א', הם הטעמים דס"ג דא"ק, שהם בחינת או"א עלאין, שיש בהם קומת ע"ב מבחינת התלבשות. ב', הוא ב' חלקים שבקומת בינה דס"ג. כי עד הטבור, שהוא בחי' י"ה שלו, עדיין אין שם זכר לחיבור ה"ת. רק מטבור ולמטה, ששם בחינת ו"ה שלו, שם נעשה החיבור דה"ת בעינים. ומלבד האמור, כבר נתבאר שבג"ר דבינה, בכל מקום שהם, אין בחינת ה"ת שולטת בהם כל עיקר.
ונודע, שכל בחינה באצילות, מקבלת מבחינה שכנגדה בא"ק. ונמצא או"א עלאין דאצילות, שהם בחינת בינה דעביות, ובחינת ע"ב דהתלבשות, אשר המה יונקים מאו"א עלאין דא"ק, שהם התפ"א דס"ג דא"ק, הנקרא טעמים כנ"ל, שהם לא ירדו מעולם למטה מטבור דא"ק. אבל ישסו"ת דאצילות, הם קומת בינה, בלי התלבשות דע"ב, וע"כ המה בחינת הוי"ה דס"ג, והם יונקים מבחינת בינה דא"ק, שכבר ירדה למטה מטבור. אלא מבחינת ג"ר דבינה, גם ישסו"ת נקיים מה"ת, כי הם יונקים מג"ר דבינה דא"ק שלמעלה מטבור, הנחשבים לעקודים. אכן בחי' ז"ת דישסו"ת, כבר הם בבחינת ה"ת בעינים גם משורשם בא"ק, כי ז"ת דבינה דא"ק, כבר נמצאים למטה מטבור, דהיינו הע"ס דנקודים, שג"ר דנקודים נחשבים לחג"ת שלה, וז"ת דנקודים נחשבים לנהי"מ שלה.
ולפיכך יש כאן באצילות ב' בחינות התחלקות, של ס' ום' שורשים. שהם: או"א, שהם כולם בחינת ס'.וישסו"ת, שהם כולם בחינת ם'. שאו"א הם בחי' טעמים הנמשכים מטעמים דא"ק הנ"ל, שאין להם שום חיבור משורשם בה"ת, להיותם התפ"א דס"ג דא"ק, וע"כ בכל מקום שהם מאירים נמצאים מורידים שם הה"ת מעינים. אמנם הם' שהם ישסו"ת, אע"פ שגם הג"ר שלהם נקיים מה"ת כנ"ל, אמנם משורשם בס"ג דא"ק, הנה הם אותו החלק של ס"ג שירד למטה מטבור ונתחבר עם ה"ת, כנ"ל. ע"כ אין הארתם מורידה הה"ת מעינים. וזהו החילוק השורשי בין או"א לישסו"ת. [עי' טעם ב']
אמנם הן או"א והן ישסו"ת, מתחלקים לה"פ בפני עצמם, כמ"ש לעיל בהוי'ה דס"ג, שהוא ישסו"ת. וכן הוא באו"א כנודע. ואז נמצא כל אחד מהם מתחלק לס' ום'. כי חב"ד חג"ת של כל אחד הוא בחינת ג"ר, והוא בחי' ס' כמ"ש לעיל. ונה"י של כל אחד, הוא בחינת ז"ת שלמטה מפרסא, שהם נמשכים מבחי' ז"ת דס"ג דא"ק, שהם הנקודים והם בחינת ם'. אמנם יש חילוק בין או"א לישסו"ת. כי באו"א, רק ד' ספירות נכללים בהם' ובישסו"ת ה' ספירות, כנ"ל (דף תתק"ב אות נ"ט).
וזה אמרו "ויש בה ג"ר הנקרא בינה". והיינו חב"ד חג"ת שבה, שהם ב' ההין העליונות שבה. אבל ה' הג', שחיצוניות שלה כבר נתלבשה בז"א דס"ג, הנה הם בחינת ם' שבה עצמה. ואע"פ שכל הוי'ה דס"ג היא תבונה, מ"מ כבר נתבאר אשר בג"ר דקומת בינה, אין שום שליטה לה"ת, כמו באו"א עלאין שהם ע"ב, וגם החסדים מכוסים שמה, וגם זווגם לא פסיק לעלמין וכו', כי ג"ר דקומת בינה הם לגמרי כמו או"א עלאין, אע"פ שהם בחינת הוי'ה דס"ג. וכל ההפרש שביניהם הוא, כי או"א עלאין שהם קומת ע"ב דהתלבשות, המה נקיים מה"ת משורשם בא"ק. אבל ס"ג, שהיא רק קומת בינה, יש לה חיבור עם ה"ת משורשה בא"ק, כי היא שירדה למטה מטבור דא"ק למ"ה וב"ן הפנימים. ונתחברה שם עם הה"ת, כנ"ל.
וזה אמרו "וו"ק הנקרא תבונה ומלכות שבה נקרא תבונה, וחיצוניות נה"י של המלכות זו נקרא ג"כ תבונה". וכבר נתבאר, שז"ת דקומת בינה, כבר יש שם חיבור ה"ת בעינים, כי הם נמשכים מבחינה שכנגדם מנקודים דא"ק, כנ"ל. וע"כ הג"ר דהוי'ה דס"ג, שהם י"ה שבה, הם במילוי יודין, שמילוי זה דיודין מרמז על בחי' עביות דצמצום א' (דף תס"ג תשובה א'). אמנם הואו דהוי'ה דס"ג כבר יש בה מילוי א', אשר המילוי מורה, על מסך ועביות דצמצום ב', כמ"ש בתשובה שם. וע"כ הו"ק שבה נקרא תבונה.
וזה אמרו "ומלכות שבה נקרא תבונה, וחיצוניות נה"י של המלכות נקרא תבונה". ב' תבונות אלו, הם ב' בחינות נה"י דס"ג, המתפשטים במקום ז"א, שהם עיקרי בעלי השם של תבונה. כי השם תבונה פירשו בזוהר, על שם נוטריקון בן ובת, דהיינו בחינת ז"א. כי ז"א מלביש מתנה"י ולמטה דהוי'ה דס"ג, שהם מלכות שבה, ונה"י הפנימים שלה. וכן מתפשטים בו בחינת לבושי מוחין ממלכות דחיצוניות, שהיא חיצוניות ונה"י שלה כנ"ל באורך. והם נבחנים לב' תבונות התחתונות. א', המלכות שבה, דהיינו מטבור ולמטה, שהם נה"י הפנימים, שז"א מלביש אותם לבד, והם לא נעשו ללבושי מוחין, כי הם פנימים. וב', חיצוניות נה"י של מלכות זו, שהם נעשו ללבושי מוחין שבו כנ"ל.